תוספתא כפשוטה על מעשרות ב:ג
Tosefta Kifshutah on Maasros 2:3 (Tosefta Kifshutah on Maasrot 2:3) · תוספתא כפשוטה על מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →14. הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן וכו'. בירושלמי פ"ב ה"ד, מ"ט ע"ד: הלוקח תמרים והוא עתיד לדורסן, גרוגרות והוא עתיד לדושן וכו'. ובכי"ע: הלוקח גרוגרות וכו', תמרים ועתיד לדובשן וכו'. ועיין מ"ש על כ"ז לעיל שו' 7–8. ועיין בבלי ביצה ל"ה ב' ומ"ש להלן.
15. ר' מאיר אומ' לא יאכל מהן עריי. במשנתנו ספ"ב מוכח שהת"ק שם סובר שמקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ואמרו שם בירושלמי: דר' מאיר היא, דר' מאיר אמר מקח טובל בפירות שלא נגמרו מלאכתן וכו', ר' מאיר ור' ליעזר שניהם אמרו דבר אחד וכו'. ועיי"ש גם בפי' הרא"פ ובפי' הרש"ס שם, ל"ט ע"א. ועיין בבלי ביצה ל"ח ב' ובמאירי ובשטמ"ק שם, ולפלא שלא העירו על הירושלמי.
15-16. אוכל מהן עריי ומעשרן דמיי. וכ"ה בכי"ע: מעשרן דמאי. וכן מביא בפ"מ (פ"ב ה"ד) בשם תוספ' כת"י. וכן מעתיק בשם התוספתא בפי' הרש"ס, כ"ט ע"ב. אבל בד: ומעשרו ודאי . ובירושלמי הנ"ל: "וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ומתקנן ודאי וכו', אשכהון כתוב בפינקסיה דחילפיי אוכל מהן עראי ומתקנן ודאי. 10 צ"ל: דמאי, כהגהת הר"ש וכל המפרשים. וקשיא אם אוכל מהן עראי מתקנן ודאי. אם מתקנן דמאי יהא אסור לוכל מהן עראי 11 כמשנתנו רפ"ב. וכו', אוכל מהן עראי משום דבר שלא נגמרה מלאכתו, ומתקנן דמאי, 12 כ"ה בנוסח הרש"ס, ולפנינו בט"ס ברורה: ודאי. מתוך שיודע שביתו טובל אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה". וסוברת ברייתא זו (ואינה הלכה, כפי שיוצא מרוב המקורות) שבני אדם רגילים לעשר בפירות שלא נגמרה מלאכתן. 13 חוץ מדגן תירוש ויצהר, עיין מ"ש לעיל שו' 9, ולעיל פ"א שו' 19. וכן בבבלי ביצה ל"ה ב' הנ"ל: הלוקח תאנים מעם הארץ במקום שרוב בני אדם דורסין אוכל מהן עראי, ומעשרן דמאי וכו'. ש"מ מקח אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו וכו', וש"מ מעשרין אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו (כגי' כי"מ ושטמ"ק). נמצאנו למדים שגירסת התוספתא (כי"ו, כי"ע, כת"י פ"מ והרש"ס) היא בוודאי: ומעשרן דמאי, כמסורת הבבלי, וכמו שרשם לו אילפא בפינקסיה. אבל גי' ד היא הגירסא הקדומה שבירושלמי, ומתאימה למשנתנו רפ"ב. ועיין במה"פ בירושלמי שם ד"ה הלוקח.
18. שאין צריכי' גמר מלאכה וכו'. כפו"פ רפכ"ג עמ' תק"ו. ופי' ר' יונה, כגון זיתים וענבים לאכילה, דלאו בני גורן נינהו. 14 עיין ירושלמי מע"ש פ"ג ה"ו, נ"ד ע"ב, ובבלי ב"מ פ"ח ב'. ועיין במשנתנו פ"ב מ"ה ובס' משנה ראשונה שם. וכולם מודים שמקח קובע בפירות שנגמרה מלאכתם. ולעיל שו' 11 (בהודאה לר' אליעזר) נקטה התוספתא כלכלה של פירות, מפני שתרומה לפעמים קובעת אפילו בדבר שצריך גמר מלאכה, אלא שהפרשת התרומה בעצמה עושה גמר, דוגמת כלכלה של פירות, וכמו שהסביר הגר"א (עיין מש"ש), אבל מקח אינו קובע בכלכלה, שהרי יכול להוסיף ולמכור לו, ואין כאן גמר מלאכה כל זמן שלא מלא, או שלא חיפה את הכלכלה.