תוספתא כפשוטה על מעשרות ב:ב

התורם גרוגרות וכו'. במשנתנו (פ"ב מ"ד): פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן, ר' אליעזר אוסר מלאכול מהם עראי, וחכמים מתירין. ועיין בבלי ביצה ל"ה א', ומ"ש בס' משנה ראשונה למשנתנו. ומפרשת התוספתא שלא נחלקו אלא בכל הפירות, פרט לתירוש, יצהר ודגן, עיין להלן. ובפירות שנגמרו מלאכתן מודים החכמים שתרומה קובעת אפילו אם דעתו להוליכן לביתו ולא ראו פני הבית. עיין ר"מ פ"ג מה' מעשרות ה"ד.

7-8. תמרים ועתיד לדושן וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע (וכן שם להלן ברה"ג): ועתיד לדובשן. ובערוך (גרגרת ב'): בראש תוספת מעשרות, התורם גרוגרות ועתיד לדורסן, תמרים ועתיד לדוששן. ובערוך ד"ו שם: לרוששן, ועיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו עמ' 433. ובירושלמי (פ"ב ה"ד) מפרש את משנתנו (כנראה ע"פ התוספתא): בתמרים והוא עתיד לדורסן, בגרוגרות והוא עתיד לדושן, ועיי"ש בפ"מ. ברם גירסת כי"ע "לדובשן" נראית מקורית ופירושו לדבשן, להוציא מהם את הדבש. ועיין לעיל תרומות פ"ט שו' 30 ומש"ש.

9. מודה ר' ליעזר לחכמים בתורם שבלין וכו'. פי' הרש"ס, כ"ט ע"א. ובירושלמי הנ"ל: אם בזיתים על השמן וענבים על היין דברי הכל מותר, כלומר בזיתים ועתיד לעשותן שמן וכו'. והטעם הוא שבכל הפירות בדעתו הדבר תלוי, 4 עיין מ"ש לעיל פ"א שו' 19. אבל בדגן, תירוש ויצהר אין הדבר תלוי בדעתו. וכן מוכח בירושלמי (תרומות פ"א ה"ט, מ"א ע"א) שעיקר גמר מלאכה לא נאמר אלא בגורן ויקב בלבד (וה"ה ביצהר, עיי"ש בירושלמי). ועיין באו"ש פ"ה מה' תרומות ה"ד. 5 ומ"ש בירושלמי (מעשרות פ"א ה"ו, מ"ט ע"א): הכא איפשר לו שלא למרח וכו', ט"ס היא, וצ"ל כנוסח הרש"ס (ט"ז ע"א): אפשר לו שלא לכבור וכו', וכן מוכה לעיל שם בירושלמי. ועיין בירוש' פ"ד ה"א, נ"א רע"ב, ובנוסח הרש"ס שם נ"ו ע"ב, וכע"ז אף בכי"ר. ומחמת טעם זה אין תרומתו מועילה לעשות את הפירות כנגמרה מלאכתן. ועיין מה שהאריך מהרי"ט אלגזי בה' חלה סי' ב', ע"ז סע"ג ואילך.

10. זתים ועתיד לעשותן שמן. וכ"ה בכי"ע, בפי' הרש"ס הנ"ל, ובתוספ' כת"י פ"מ (עיי"ש בפ"ב רה"ד) ולהלן ה"ג. וכן מוכח מן הירושלמי שם. אבל בד חסרה בבא זו.

11. בכלכלה של פירות שתרמה וכו'. בד: בכלכלה של תרומה עד שלא וכו'. ובכי"ע: בכלכלת תאינים שתרמה וכו'. ובמשנתנו (פ"ב מ"ד): וחכמים מתירין חוץ מכלכלת תאנים. כלכלת תאנים שתרמה ר' שמעון מתיר, וחכמים אוסרין. ובירושלמי שם: אמר ר' אלעזר בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. 6 כלומר, ולא נקטה המשנה תאנים אלא משום שדרכן להינתן בכלכלה. ודברי ר' אלעזר מתאימים יותר לגי' כי"ו. 7 ולפלא שבפ"מ ובמה"פ לא העיר כלום על גירסת כ"י שלו שהוא מתאים רובו ככולו לגי' כי"ו. ואף לפי גירסת ד מסתברת הגהת הגר"א: בכלכלה שתרמה (במקום: של תרומה) וכו', והוא בוודאי כדברי ר' אלעזר. ובטעם הדברים נראה ע"פ הסבר הגר"א בשנות אליהו שבכלכלה דינה עד שימלא את הכלי, ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו (משנתנו פ"א מ"ה). ודין זה הוא בכל הפירות ואפילו בירק. 8 עיי"ש במשנה הנ"ל, בריבמ"ץ ובר"ש שם. ועיין ביחוד במלא"ש שם מ"ש בשם ר"א אזכרי (ס' חרדים, הקדמה למצות התלויות בא"י, נ' ע"ב). וממילא אם תרם מוכח שליקט כל צרכו, שהרי אינו יכול ליתן שאינו תרום על תרום ולערב טבל גמור בטבל שנתקן מן התרומה. ועיין בכפו"פ פכ"ז עמ' תצ"א שכתב: ויש שאעפ"י שלא נגמרה מלאכתן אם תרם אותן הוקבעו למעשר כמו כלכלת תאנים וכו', מה שאין כן בשאר פירות. ועיין להלן שו' 18 ומש"ש.

12. ור' שמעון מתיר. משנתנו הנ"ל, והתוספתא מוסיפה את טעמו.

מקל וחומר וכו'. כלומר, ר"ש חולק על עצם הדין וסובר שתרומה אינה קובעת אפילו בדבר שנגמרה מלאכתו (עד שיראה פני הבית) מק"ו וכו'. וממילא מתיר אף בכלכלה, אעפ"י שנגמרה מלאכתה. ועיין היטב בריבמ"ץ פ"ב סמ"ד ובר"מ פ"ג מה' מעשר ה"ד. 9 ועיין בהערת ר"י פרענקיל לשנות אליהו פ"ב מ"ד, וכנראה שלא עמד על כוונת המגיה, שהרי ר"ש חולק על עצם הדין של קביעת תרומה בדבר שנגמרה מלאכתו (לפני ראיית פני הבית).