תוספתא כפשוטה על מעשרות ב:א

1. החמרין ובעלי בתים וכו'. וכ"ה בכי"ע ובכפו"פ פל"ב עמ' תק"ד. אבל בד בטעות: ובעלי הגתי' וכו'. וכבר הגיה בח"ד לנכון ע"פ הכפו"פ הנ"ל. ועיין במשנתנו פ"ב מ"ג ומ"ש להלן.

1-2. ופטורין עד שמגיעין וכו'. בכפו"פ הנ"ל: "עד שמגיעין למקום ההוא, כלומר סוף מגמתן, ואעפ"י שבדרך נכנסים לבתים ולחצרות", 1 נקט את לשון הר"מ בפ"ד מה' מעשרות הי"א. שאין ביתו של אחר קובע למעשרות.

2. לאותו מקום. בירושלמי (פ"ב ה"ג) נראה ששנו כאן: ואפילו לן ואפי' שבת. ועיין מ"ש להלן.

אם ייחד להן בעל הבית וכו'. כלומר התנא מצריך ייחוד מקום ולינה. אבל לינה גרידא אינה טובלת. וכן בירושלמי (פ"ב ה"ג): הכל מודין בלינה שאינה טובלת, עיין מ"ש לעיל. ועיין בכפו"פ הנ"ל. ובמשנתנו הנ"ל: והרוכלין המחזרין בעיירות אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה. ר' יהודה אומר הבית הראשון הוא ביתו. ופירשו בירושלמי שם: מהו מקום הלינה - ביתו.

4. לברור חיל. עיין מ"ש על מקום זה בפירושי לה' הירושלמי להר"מ עמ' מ"ד סוף אות ס'.

מוציאין להן תאנין. מירושלמי דמאי רפ"ג מוכח שהיו מוציאין להן דמאי מתוך הפירות שעדיין לא ראו פני הבית. ועיין ר"ש כאן פ"ב מ"ג.

5. אם לנין אנו וכו'. בירושלמי כאן (פ"ב ה"ג) פירשו שר' יהושע הלך עם בני לווייתו (וחזקתו שייחדו לו מקום), ולפיכך לינה גרידא קובעת.

5-6. הגיעו למקום לינה וכו'. חוזר לרישא: אם ייחד להם וכו', אם לנין שם וכו'.

6. אפי' שתי שעות וכו'. בכי"ע: לשתי (=בשתי) שעות וכו'. ופירושו אפילו הגיעו למקום לינה בשתי שעות בבוקר 2 ונקט שתי שעות, דוגמת הסיפא להלן: אפילו ביום (כי"ע: ליום) השני. חייבין לעשר מיד, מפני שמקום לינה בייחוד מקום קובע כביתו.

למקו' שביתה. במשנתנו (פ"ב מ"ג): ר' מאיר אומר עד שהוא מגיע למקום שביתה. ומפרשת התוספתא שהכוונה למקום שרוצה לשבות שם, ואפילו הגיע בתחילת השבוע. 3 ועיין להלן פ"ג שו' 7, ואינה עניין לכאן. ובנידון דידן אפילו אם ייאכלו כולן לפני השבת כבר נטבלו, מפני שבית השביתה טובל, ומחמת בית אתינן עלה, ולא מחמת שבת.

7. אפי' ביום השני. כ"ה דרך המקורות לתפוס את יום שני כהתחלת ימי החול, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 23, ועיין לעיל בסמוך.

חייב לעשר. וכן מעתיק בפ"מ (פ"ב ה"ג) בשם תוספתא כת"י, וכ"ה בפי' הרש"ס ("חייבין לעשר"), וממנו במלא"ש פ"ב מ"ג, וכן מוכח בירושלמי. אבל בד בטעות: פטורין לעשר. ובכי"ע: פטורין מלעשר.