תוספתא כפשוטה על מעשרות ב:יד

51. פועלין שהיו עודרין בתאנים וכו'. כל הברייתא בבבלי ב"מ פ"ט ב'. ובגליון כ"י ה' שם וכן בראשונים (עיין דק"ס עמ' 267 הע' ש) לנכון: אורין בתאנים וכו'. ועיין מ"ש לעיל עמ' 72, ולעיל שביעית פ"ח שו' 4.

51-52. אוכלין ופטורין וכו'. כלומר, אפילו צרפו. ובמשנתנו (פ"ג מ"ב) לפי כת"י קויפמן: המוציא פועליו לשדה בזמן שיש להם עליו מזונות אוכלין פטורין. אם אין להם עליו מזונות אוכלין אחת אחת וכו'. וכן היתה הגירסא לפני הריבמ"ץ שם, ופירש "יש להם מזונות" כשאוכלין מן התורה ו"אין להם מזונות" כגון שעודרין תחת התאנים. ולא מצאתי חבר בשום נוסח המשנה לגי' כ"י קויפמן, 55 ועיין גירסת כי"מ בדק"ס, ויש שם בכ"י השמטה ע"י הדומות. ולא עוד אלא שנראה שהמלים "שיש", "אין" נכתבו בכי"ק על הגרר, ואפשר שהיה כתוב שם מתחילה: "שאין", "יש" כנוסח המשניות שלפנינו, ומדברים שם באין אוכלים מן התורה, והשאלה היא אם יש להם מזונות מחמת תנאי, ואינו עניין לברייתא שלפנינו.

52. לא יספית במלח ויאכל וכו'. כלומר לא יחתוך את הפירות ויטעימם במלח, מפני שהתורה לא נתנה לו רשות לספיתה במלח. ועיין בבבלי הנ"ל.

52-53. אלא אם כן נתן לו וכו'. ואם נתן לו רשות סופת אחת אחת ופטור, אבל אם טבל שנים לא יאכל עד שיעשר. עיין בבלי הנ"ל ור"מ פ"ה מה' מעשר סהי"א.

53. ולא יאכל בהן פתו וכו'. בבלי הנ"ל, ר"מ פי"ב מה' שכירות ה"י.

אלא אם כן נתן לו וכו'. בח"ד כתב שאם נתן לו רשות אוכל אכילת עראי כדרכו. אבל עיין בהשגות להר"מ הנ"ל, ומשמע מדבריו שאם טובל את פתו חייב לעשר, וכן מסתבר שהפירות הם טפלים לפת, ואין כאן אכילת עראי.