תוספתא כפשוטה על מעשרות ב:יב

44-45. הלוקח גרוגרות מן המקצה וכו'. בר"מ פ"ג מה' מעשר הי"ז: אם נטל מן המוקצה והוליך למקום אחר לא יאכל מהן עראי, שהרי נגמרה מלאכתן, אעפ"י שלא יבשו כל צרכן. והעיר לנכון במה"פ רפ"ג ד"ה המעביר שמקור הר"מ הוא מכאן. וכ"ה בה"ד כאן. 46 ובמשנת ביצה ספ"ד: עומר אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל וכו'. ובכי"מ ובראשונים שם (עיין דק"ס שם, עמ' 91 הע' 9): מכאן אני נוטל וכו'. והגי' "אוכל" נוחה יותר, ופירושה שיאכל על המקום, שהרי ר' אליעזר בא ללמדנו שדווקא בשביעית מותר לעשות כן, אבל בשאר שנות השבוע אסור, מפני ששבת קובעת אפילו בפירות שלא נגמרו מלאכתן, ואם הוא נוטל משם למקום אחר, הרי נגמרה מלאכתן, עיי"ש בבבלי. וכנראה שמדברים כאן בגרוגרות שהן ראויות ואינן ראויות, 47 עיין בבלי ביצה כ"ו סע"ב ובירושלמי כאן סוף פ"א ובמקבילות. או שעדיין לא התחילו להתייבש כלל.

45-46. במי דברים אמורי' וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.