תוספתא כפשוטה על מעשרות ב:יא

41. האומר לחבירו הילך איסר וכו'. במשנתנו פ"ב מ"ה: האומר לחברו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים, לא יאכל עד שיעשר דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר אוכל אחת אחת פטור, ואם צרף חייב. ובירושלמי שם: ר' זעירא בשם ר' יוחנן וכו' מה פליגין בלוקט ונותן לו. אבל בלוקט לאכול כל עמה מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור וכו'. וכ"ה בריבמ"ץ ובר"ש. ופירש בס' משנה ראשונה דכ"ע מודי שאין מקח קובע בפחות משתים, אבל כשהמוכר נותן לו הרי ביד המוכר ישנן הרבה, עיי"ש. ולפ"ז דברי הירושלמי מיוסדים על התוספתא כאן.

42. ותן ליבו וכו'. כלומר, הנח לי ללקט חמש תאנים, כפי שיוצא מן הסיפא.

אוכל אחת אחת וכו'. שהרי בלוקט הלוקח לאכול אף ר"מ מודי שאוכל אחת אחת, עיין מ"ש לעיל.

43. אוכל ואין צריך לעשר. הגירסא משובשת. והגר"א הגיה: לא יאכל עד שיעשר. ושמא צ"ל: אפלו א' 45 ונמשכה הוי"ו של "אפלו" למלה שלאחריה, ויצא: אפל וא', ותיקנו הסופרים, ופתרו: אכל (אוכל) ואין וכו'. וזו היא הגהה קלה מאד. שוב מצאתי שכע"ז הגיה הגרא"י קרליץ בספרו חזון איש מעשרות סי' ו' ס"ק ה'. (במקום: אוכל ואין) צריך לעשר, כלומר, אפילו א' (=אחת) צריך לעשר. ור"מ כדעתו במשנתנו הנ"ל.

43-44. ר' יהודה אומ' בין כך וכו'. כלומר, אפילו אם הוציא בעה"ב, אוכל אחת אחת, וכשיטתו במשנתנו הנ"ל, והביא שם ראיה לדבריו מגינת וורדים שבירושלים, עיי"ש במפרשים.