תוספתא כפשוטה על מעשרות א:יא

38. היה דש בחבית ומעגיל במגורה וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד בטעות: ומעלה במגורה. וזו היא פיסקא ממשנתנו ספ"א. ומגורה כאן הוא כנראה כלי עגול שהיו עושים בתוכו עגולי דבלה. עיין בריבמ"ץ ובר"ש למשנתנו.

39. לא יאכל מהן עראי. פירשו בירושלמי (בסוף פירקין) שתנא זה סובר שאין התחתון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון, כלומר אין הגרוגרות והעיגולים שלמעלה תלוים בפירות שלמטה, וכל חלק שנידוש ונתעגל כבר נגמרה מלאכתו, וממילא נטבל הכל (עיין בבלי ב"מ פ"ח ב'). ושבירת ההבית אינה מעלה ואינה מורידה, מכיון שאין צורך בחבית שתחבר את כל הגרוגרות יחד.

ור' יוסה מתיר. עד כאן היא פיסקא ממשנתנו הנ"ל. והתוספתא מוסיפה את הטעם.

מפני שהתחתונות צריכות לעליונות. כלומר, התאנים התחתונות ניהנות מן השכבות העליונות הדוחקות ולוחצות על התחתונות. ואם נשברה החבית בשעת הדישה עדיין לא נגמרה המלאכה כלל אפילו בחלק אחד מן הפירות (ואין כאן אפילו התחלת גמר מלאכה), שהרי התחתונות (הראשונות לדריסה) צריכות לעליונות, והעליונות עדיין לא נגמרה דישתן, וממילא הכל מותר באכילת עראי. 40 מרהיטת לשון התוספתא מוכח שעיקר הפטור הוא מפני שהתחתונות (הראשונות לדריסה) צריכות לעליונות, אבל לא איכפת לנו כלל בעליונות. ואפילו אם אינן צריכות לתחתונות מ"מ לא הוטבלו, שהרי נשברה החבית בשעת הדישה, ועדיין לא נגמרה מלאכת העליונות, וכל התאנים שלמטה מהן צריכות להן, ואין כאן גמר מלאכה. וכן בירושלמי בסוף פירקין: דברי שונה אחרון [התחתון] צריך לעליון, ולא העליון צריך לתחתון. וגירסא זו מקויימת אף ע"י כי"ר. ועיין גם במה"פ בסוף פירקין ד"ה אמר ר"י. אבל בריבמ"ץ (וממנו בר"ש) בסוף פירקין: מאי טעמא דר' יוסי תחתון צריך לעליון, ועליון צריך לתחתון. וכנראה שזו היא הגהת הריבמ"ץ בעצמו, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ד, עמ' כ'. ובנוסח הרש"ס כאן, כ"א ע"א: דברי שונה אחרון תחתון אין צריך לעליון, אבל העליון צריך לתחתון. ואין לגירסא זו שום קיום. והר"מ בפיה"מ ובפ"ג מה' מעשר הט"ז פסק שלא כר' יוסי. 41 והגירסא הנכונה שם היא כמו שהשלימו בדפוסים המאוחרים, וכ"ה בכל כתה"י שבדקתי. ועיין בתיו"ט בסוף פירקין ובמה"פ שם ד"ה א"ר לעזר.