תוספתא כפשוטה על מעשרות א:ח

31. היה אוכל והותיר וכו'. בירושלמי (פ"א ה"ו): היה אוכל וחשיכה לילי שבת, או שנתנו לאדם אחר לא נטבל. ובנוסח הרש"ס (ט"ז ע"ב): היה אוכל והותיר וכו'. והלשון "והותיר" מדגיש שלא חשב מתחילה לאכילת שבת. 38 עיין תוספ' ביצה ל"ה א' ד"ה ר"א. ופי' הרש"ס שם שהברייתא מחוברת עם הרישא, כלומר שהיה אוכל מן החמיטה שנתן בה שמן שלא נגמרה מלאכתו. וכן מוכח מן הירושלמי להלן שם שהקשה: ואין שבת טובלת, ואין מקח טובל? ותירצו שמחמת לא נגמר מלאכתו אתינן עלה. ועיין בבלי ביצה ל"ה א' ובמשנת תרומות פ"ח מ"ג ובמלא"ש שם, ובבאורי הגר"א יו"ד סי' של"א ס"ק קי"ד אות קע"ז.

31-32. אמ' ר' שמעון בן לעזר וכו'. כל הברייתא בירושלמי הנ"ל בנוסח הרש"ס, ט"ז ע"ב.

32. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

33. ויתן לתוך אניגרון וכו'. כלומר לתוך יין מהול בציר ושמן (οίνόγαρον), עיין מ"ש לעיל תרומות פ"ט שו' 50 ושו' 52–53. ועיין בירושלמי פ"א סה"ו, ובמלא"ש פ"א סמ"ז.

בשביל שיותיר ויכניס וכו'. פירש הרש"ס (י"ז רע"א): דהא קבע הוא ואסור, ואפילו לא חשכה שבת. ועיין לעיל שו' 31.