תוספתא כפשוטה על מעשרות א:ז
Tosefta Kifshutah on Maasros 1:7 (Tosefta Kifshutah on Maasrot 1:7) · תוספתא כפשוטה על מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →26. עד שלא שולה וקופה וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ז) ולהלן בסמוך לא נזכרה שלייה, והסיקו מכאן כל המפרשים שהברייתא שלנו כר"ע 31 בבלי ב"מ צ"ב ב', ע"ז נ"ו א'. ועיין בפי' הרש"ס כאן, ט"ז ע"א, שהביא כן בשם התוספתא. והכוונה לברייתא שבבבלי, עיין מ"ש במחברתי תשלום תוספתא, עמ' 6 ואילך. הסובר: משישלה בחביות. 32 בר"ח ע"ז הנ"ל: תני לה הכי ר' עקיבא אומר משישלה ויקפה בחביות. ברם אין שום צורך בזה, ולא נחלקו ר"ע וחכמים אלא אם מלאכת הגמר היא בבור, או בחביות, אבל לא נחלקו כלל בטיב המלאכה. וכשהיין יורד לתוך הבור נסחבים אתו אף חרצנין וזגין, והוא שולה מתוך היין את החרצנים והזגים 33 עיין להלן ע"ז פ"ח (כי"ע פ"ז) סה"ד. כשהם בתוך היין, או מקפה אותם כשהם צפים למעלה. וכן בירושלמי תרומות פ"ב סה"א, מ"א ע"ב (ובמקבילה בחלה ספ"ב): הדא דתימר כשניטמא מששילה ומשקיפה שכבר נראו לתורמן בטהרה וכו'. הרי לך שגמרו למעשרות היא שלייה וקיפוי כסתם הברייתא שלנו. ואין בין שלייה וקיפוי אלא פעולות שונות להסרת הפסולת, וכשהסיר את הפסולת נטבל היין (ובר"מ פ"ג הי"ד פסק כר"ע ולא הזכיר קיפוי).
ומששילה וקיפה בא גזבר ופדאו חייב. וכ"ה (בשינויי כתיב) גם בד ובכי"ע (אלא ששם: מששולה). ולכאורה נראית הגהת המפרשים שמחקו את המלים "בא גזבר", ולפ"ז פירושו שהמקדיש את הבור עד שלא שילה וקיפה (כלומר, לפני גמרו למעשרות) או שהקדישו מששילה וקיפה (כלומר, אחרי גמרו למעשרות), בשניהם לא נפטר מן המעשרות, כמשנת פאה פ"ד מ"ח וחלה פ"ג מ"ד ועיין בירושלמי שם. ברם לפי גירסת כי"ע ("מששולה") שאין שם אפילו וי"ו המחלק קשה לפרש כן. ולא עוד אלא שעלינו לשבש את כל הנוסחאות. 34 כלומר, למחוק את המלים "בא גזבר". ושמא סוברת ברייתא זו שהממרח כריו של חבירו שלא מדעתו לא נטבל (כר"ל בירושלמי כאן פ"ה ה"ו, נ"ב ע"א, ובמקבילה), ולפיכך אם שילה וקיפה מעצמו, ובא גזבר ופדאו חייב, מפני שבשלייתו ובקיפויו לא נטבל הכרי (שהרי לשיטת ר"ל שם הגזבר הוא הבעלים, עיי"ש בנוסח הרש"ס, וכ"ה בקטע מן הגניזה, וכן הגיהו המפרשים), וממילא דינו כפודה לפני גמר מלאכה. ואפשר שחייב כאן פירושו שחייב במעשרות ואף נטבל מיד (עיין להלן שו' 36 ד"ה בתוך ומש"ש), מפני שפדיון כמקח (עיין בירושלמי ב"ק פ"ז ה"ה, ו' ע"א, שנסתפקו בזה, עיי"ש). אבל ע"י השלייה והקיפוי לא נטבל מפני שעשה כן שלא מדעת הבעלים (הגזבר).
26-27. הקדישו עד שלא שילה וקיפה וכו'. בירושלמי כאן פ"א ה"ו: והתני שילה וקיפה ברשות ההקדש פטור. ועיין במה"פ שם. ועיין בפי' הרש"ס, י"ג ע"א, ט"ז ע"א.
28. היין משיקפה וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ז, והיתה בתוספתא גם לפני הערוך, עיי"ש בערך קף ד'. ואפשר שנכנסה הפיסקא שלא במקומה (כרגיל גם בירושלמי), ומקומה הנכון הוא בראש ההלכה, בשו' 25.
29. השמן משירד לעוקה וכו'. כלומר לגומה שלפני בית הבד שהשמן יורד לתוכה. וגם זו היא פיסקא ממשנתנו הנ"ל.
מן העקל וכו'. כלומר הרשת העשויה מנצרים כמין כפיפה, וסוחטים בתוכה את השמן מן הגפת, עיין פיה"ג לטהרות פ"י עמ' 127 ובהערות שם. ועיין בציורים שבקדמוניות התלמוד של קרויס (גרמנית) ח"ב עמ' 218.
ומן הממל. וכ"ה במשנתנו ברוב הנוסחאות (משנה שבירושלמי, כי"מ, לו, קויפמן, פרמה, משניות כת"י על קלף עם פיה"מ להר"מ). ובמשנה ד' נפולי ואילך: ומבין הממל. ושתי הגירסאות יש להן על מה שיסמוכו, עיין מ"ש לעיל תרומות פ"ג שו' 48.
30. ונותן לחמיתה ולתמחוי וכו'. במשנתנו הנ"ל: לחמטה ולתמחוי וכו'. 35 עיין בשנו"ס. ועיין במלא"ש למשנתנו שם, וכוונתו לנוסח הרש"ס, י"ד ע"ב. וחמיטה היא עוגה עגולה. 36 עיין ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב, י"ג ע"ד, כגירסת ספר האורה סי' ע"ב, עמ' 79, וס' הרוקח סי' רכ"ח, וכמו שפירש לנכון בשערי תורת א"י, עמ' 20. וע"פ צורתה נקראת גם קערה עגולה. וברוב הנוסחאות הגירסא חמיטה, 37 עיין ערוך ערך חמט ובמאירי ביצה ג' ב' (ר' ברלין, ה' ע"ד). אבל גם הכתיב חמיתה מקויים, עיין להלן ה"ט ולהלן טבול יום פ"ב רה"ב. ובפיה"ג שם עמ' 136: חמיטה, א' ד' (אית דגרסי) המיתה, פ' ריפא (ככר) בל' רבנן. ותמחוי היא קערה גדולה, עיין בעה"ש בערכו. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
אבל לא יקבל בכלי וכו'. ירושלמי פ"א ה"ו, לפי נוסח הרש"ס, ט"ז ע"ב (כנוסח כי"ע). ופי' הרש"ס: "ואפילו מן הממל דחשיב לא נגמרה מלאכתו, אפ"ה לא יקבל בכלי שמן הרבה לחמיטות שיצטרך, דהוי קבע, אלא בחמיטה עצמה הוא דמקבל, דהוי עראי". אבל במשנתנו הנ"ל מסיים במקום בבא זו: אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין. ופי' הריבמ"ץ והר"ש שהבישול עושה גמר מלאכה וקובע למעשרות. ועיין מ"ש בס' משנה ראשונה כאן ופ"ד סמ"א. ועיין להלן שו' 34–35.