תוספתא כפשוטה על מעשר שני ה:ב
Tosefta Kifshutah on Maaser Sheni 5:2 · תוספתא כפשוטה על מעשר שני · free full Hebrew text
Open in the reader →9. הוא קרבן ומה שבתוכו וכו'. במשנתנו (פ"ד מ"י): המוצא כלי וכתוב עליו קרבן. ר' יהודה אומר אם היה של חרס הוא חולין. ומה שבתוכו קרבן. ובפיה"מ להר"מ שם פירש שלא נחלקו החכמים שבמשנתנו שם עליו בזה. ועיין בס' משנה ראשונה שם. ומכאן אנו רואים שר' מאיר חלק על ר' יהודה בכלי חרס.
9-10. אין דרך בני אדם וכו'. זו היא שיטת ר' יהודה הנ"ל. ובריבמ"ץ שם: דקיי"ל אין מתנדבין חרס. וברע"ב שם: שאין דרך בני אדם להקדיש חרסין לבדק הבית. ועיין מ"ש להלן.
10. וכתוב עליו קרבן. וכ"ה בד. ובכי"ע מוסיף: הוא קרבן ומה שבתוכו קרבן. וזו היא שיטת החכמים במשנתנו הנ"ל. אבל לר' יהודה שם: הוא קרבן ומה שבתוכו חולין. ובאמת הדברים קשים מאד, ואין להבין כיצד מתיר ר' יהודה מה שבתוכו, וכי נחשדו ישראל למעול בקדשים? ואף לשון החכמים שם קשה, שאמרו (במשנתנו שם): אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן. וכי יש כאן שאלה של "דרך", והרי יש כאן איסור מעילה. 7 ועיין בתפארת ישראל למשנתנו אות נ"ו שהרגיש בזה, ודבריו אינם נראים כלל. ואם אפשר עדיין להדחק אליבא דרבנן, הרי היתר ר' יהודה אינו מובן כלל. ומן הלשון לעיל: אין דרך בני אדם להיות מקדיש כלי חרס משמע שבהקדש ממש עסיקינן, ולא בקונמות על אחרים. ונראה שאנו חוששים שמא הקדיש את הכלי כדי שזכות הקדש יגן על מה שבתוכו, ושייר לו זכות השימוש, עיין בבלי ב"ב ע"א ב'; חולין קל"ה א'; מעילה י"ג א' וברש"י ובתוספ' שם.
10-11. אם היה ריקן וכו'. פירש בח"ד שאם היה ריקן חוששין שמא הקדישו לכלי שרת, וכלי שרת אינו נפדה, ולפיכך לא ישתמש בו עד שיוודע שהוא של הקדש שיש לו פדיון. ולפי מ"ש לעיל בסמוך אפשר להסביר את דבריו, שדווקא בשלא היה ריקם מוכח שלא הקדישו לכלי שרת, שהרי השתמש בו. עיין להלן מגילה פ"ב הט"ז (כי"ע פ"ג ה"ה) ובר"מ ספ"א מה' בית הבחירה. ועיין ירוש' יומא פ"ג ה"ו, מ' סע"ג, ובס' ניר שם. ועיין ר"ח יומא ל"ה ב'. וכ"ז דחוק מאד.