תוספתא כפשוטה על מעשר שני ה:א

1. אלף. מפרש בירושלמי (פ"ד ה"ט, נ"ה ע"ב): אלף קדמיתא, כלומר, תרומה שהיא ראשית. ועיין במשנתנו פ"ד מי"א.

דלת. במשנתנו ובירושלמי הנ"ל: ד' דמאי. וכ"ה בר"מ פ"ו מה' מע"ש ה"ח. ובבבלי יבמות קט"ו ב': דלת דמוע, והכוונה למדומע, עיי"ש במשנתנו. אבל לפנינו, כנראה, הכוונה לתרומה שנקראת דמע.

1-2. יוד מם הרי זה מעשר. כלומר, מעשר ראשון, שהרי מעשר שני מפורש להלן בסמוך. ובמשנתנו הנ"ל: מ' מעשר. ובר"מ פ"ו מה' מע"ש ה"ח: וכתוב עליו מ' הרי מה שבתוכו מעשר שני. ובירושלמי הנ"ל: מ"ם מעשר. תיו תרומה 1 כנראה שזו היא פיסקא מקוצרת ממשנתנו הנ"ל. בישין שני. פישין שני (עיין להלן). יו"ד מ"ם מעשר וכו'. ובשושנים לדוד למשנה הנ"ל כתב שאין לחשוש למעשר ראשון או למעשר עני שהרי הם מותרים לזרים, ולמה יכתוב עליו, אלא בוודאי הכוונה למע"ש, משום שחשש שמא יכשלו בו באכילה מחוץ לירושלים. ואי משום מעשר טבל לתרומת מעשר היה כותב עליו מי"ם טי"ת. ברם להלן שו' 14 מפורש: מעשר סתם מטילין עליו שני חומרין, עיין מש"ש. הרי לך מפורש שחוששין אף לתרומת מעשר.

2. פי שין וכו'. בירושלמי הנ"ל: בישין שני. פישין שני. וצ"ל: ב', שי"ן-שני, פ', שי"ן-שני, כלומר, אם היה כתוב עליו בי"ת או פ"י או שי"ן כולן פירושן שני. ופ"י פירושו פדיון או פרקון, כלומר, שהן מעות שפדה בהן מע"ש. 2 עיין מ"ש לעיל פ"ד הע' 16. ואם הם פירות פירושו שטעונים פרקון.

וחכמים אומ' כולן שמות וכו'. במשנתנו הנ"ל בשם ר' יוסי, ופירש בר"ש שלדברי חכמים אמר כן, אבל לפי שיטתו אין צורך בזה, שאפילו כתוב מפורש תרומה אינו חושש, שאנו תולים בפינוי. 3 ועיין בס' משנה ראשונה שם דברים של טעם. אבל בתוספתא כאן אין לפרש כן, שהרי הסיקו מפורש: אבל מצא וכו'. וברור שהחכמים כאן הם שלא כר' יוסי להלן, וכן כתב בח"ד.

4. אמר ר' יוסי אפילו מצא וכו'. משנתנו הנ"ל. ופירשו ביבמות קט"ו ב' הנ"ל שהת"ק סובר שאם פינן היה מגרר את הציונים, ור' יוסי סובר שאנו תולים שמא שכח, או שהניח אותם לפנחיא, כלומר, למחסה מפני בני אדם שאינם הגונים שמפחדים מפני תרומה, ולא משום גזל, עיין במשנת נדרים פ"ג מ"ד, ועיין מ"ש לעיל פ"א הע' 40. ועיין בהגהות הרמ"א יו"ד סי' רנ"ט ס"ק ו', ובבאורי הגר"א שם אות ט"ז.

5-6. אם היתה חדשה אומ' אני וכו'. כלומר, אפילו אם היתה חדשה, אני אומר שמא פינה מיד. וכן בירושלמי (פ"ד ה"ט, נ"ה ע"ב): עד כדון חדשות, ישנות? 4 וכ"ה בכי"ר ובנוסח הרש"ס, פ' ע"א. אבל יפה הגיה בפ"מ: עד כדון ישנות. חדשות? ולפלא שלא הזכיר את גירסת התוספתא כת"י שלו. ועיין בשנו"ס. אני אומר אתמול היתה מליאה תרומה ופינה. וזו היא הברייתא שלנו, 5 ואח"כ מתחיל בירושלמי עניין חדש: כהדא דר' יונה (כגי' כי"ר והראשונים) ור' יוסי וכו', והדברים עונים על משנתנו שם: שאני אומר אשתקד וכו'. והכוונה שאפילו בחביות חדשות תולים שמלא אותן תרומה ונמלך מיד לפנותן, ומילא אותן חולין.

7. בחרס ונתון על פי חבית וכו'. במשנתנו (פ"ד סמ"ט): חרש וכתוב עליו מעשר הרי זה מעשר. ופירש בס' משנה ראשונה שם, שבזה גם ר' יוסי מודה, שהרי כאן אינו שייך לומר שמא שכח, שהרי בכוונה הניח אותו לכאן, ואין לחשוש שמא נשאר מדאשתקד, שהרי כשפינה את הפירות היה נופל גם החרס. וגם לפנחיא אין לחשוש שאין דרך לכתוב לכתחילה לפנחיא, אלא שאם היה כבר כתוב בשעה שהיתה שם תרומה, נמנע מלגררו (לפנחיא "שבקיה"), ועוזבו כמות שהוא. ועיי"ש גם בפירושו למי"א שכתב כן מדעתו, וכיוון לאמת, שכן מפורש כאן בתוספתא. ועיין בירושלמי נוסח הרש"ס, פ' סע"א, ובפירושו שם. וצ"ע אם סימן זה מועיל גם בשני שותפין. 6 עיין ביבמות הנ"ל ובראשונים שם, ובספרים שציין בעמודי ירושלים לירושלמי כאן פ"ד, ד' ראם, כ"ו ע"ב, ד"ה כהדא דר' יונה. ולהלן ב"מ פ"ב ה"ד: כתב בחרס ונתן על פי חבית. בנייר ונתן על פי עיגול חייב להכריז. והכוונה שכתב את שמו, כמו שפירש במנחת בכורים שם (ואינו עניין למשנתנו שם פ"ב סמ"א). ועיין להלן שו' 12–13 ומש"ש.