תוספתא כפשוטה על מעשר שני ג:יז

58. האומ' מעשר שיני שבחפץ זה וכו'. ר"ש ורא"ש דמאי פ"ז מ"ד, תוספ' יומא נ"ו א' ד"ה הלוקח, סוכה כ"ג ב' ד"ה שני, תוספ' הרא"ש שם, תוספ' קידושין כ"ו ב' ד"ה מעשה, תוספ' ר' פרץ ב"ק ס"ט ב' ד"ה מיחל, רשב"א שם ס"ט א' ד"ה דתנן [ועיין ברמב״ן חולין שנדפס מחדש מ׳ ע״א מן הספר.], תוספ' הרא"ש גיטין כ"ה ב' ד"ה מיחל, כפו"פ פ"מ עמ' תקנ"ג, פי' הרש"ס תרומות, כ"ט ע"ב. ובריטב"א סוכה כ"ג ב' ד"ה מהל: כדאמרינן בתוספתא האומר מעשר שני שבכלי 41 צ"ל: שבכרי, כמו שהוא במהרי"ק (שנביא להלן) ובמהרי"ט ח"א סי' כ"ה. זה וכו'. ובסמ"ג עשין קל"ה, קצ"ט ע"ג: כדתניא בתוס' דמעשר שני מעשר שבבית זה יהא מחולל וכו'. ובשו"ת מהרי"ק שורש צ"ה (ד"ר, ק"ב ע"ב; קרימונא, ע"ד ע"ג): בתוספתא דמעשר שני וכו' גבי האומר מעשר שני שבכרי זה מחולל וכו'. וזהו סיגנון הראשונים עצמם, והנכון כלפנינו, וכ"ה בכל הנוסחאות ובראשונים הנ"ל ובירושלמי תרומות שנעתיק להלן שו' 59. ובסמ"ג עשין קל"ו, ר' ע"ג: תניא בתוספתא הפודה מעשר שני קודם שיפריש אותו וכו', והעתיק לשון הר"מ פ"ד מה' מע"ש הי"ז כדרכו, עיין לעיל שו' 44–45 ומש"ש. ובירושלמי דמאי פ"ז ה"ה, כ"ו ע"ב: דתני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על סלע שבכיס זה חילל ר' יוסי אומר לא חילל וכו'. ופי' בפ"מ שם שהכוונה לברייתא שלנו אלא שקיצרו, ואינו כן, אלא הכוונה לברייתא שלהלן פ"ד שו' 45. ועיין בבלי עירובין ל"ז ב', ושם לא חילל מפני שלא קבע מקום במעות, ולפנינו לא חילל מפני שלא קבע מקום בפירות. אבל עיין מ"ש להלן בשם הרש"ס.

59. ר' שמעון אומ' קרא שם. במשנתנו (תרומות פ"ג מ"ה): האומר תרומת הכרי זה בתוכו, ומעשרותיו בתוכו וכו', ר' שמעון אומר קרא שם. ובבבלי עירובין ל"ז ב': שאני התם דאיכא סביביו. ופירש"י: שיריה ניכרין. דאיהו בתוכו קאמר. אבל בירושלמי תרומות (פ"ג ה"ה, מ"ב ע"ב): עד כדון באומר בתוכו. אמר בו מה? נישמעינה מן הדא, מעשר שני שבחפץ זה מחולל על המעות הללו, ולא קרא לו שם, ר' שמעון אומר קרא לו שם. וחכמים אומרים לא עשה כלום, עד שיאמר בצפונו או בדרומו. הדא אמרה היא תוכו היא בו. ובר"ש ובתוספ' סוכה הנ"ל העירו על ההבדל בין הבבלי עירובין והירושלמי, אבל כמה משאר הראשונים סמכו על פירוש הבבלי (עיי"ש בתוספ' יומא וברשב"א הנ"ל ועוד). ובפי' הרש"ס תרומות, כ"ט ע"ב: תוספתא היא במס' מעשר שני פ"ג, והכי איתא התם מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום, ר"ש אומר וכו', כלומר, שהיה לו מעשר שני מועט קשור לו בסודרו, או במטפחתו, ואמר מעשר שני שבחפץ זח מחולל על איסר שבכיס זה, או על שני איסרים שבכיס זה, ולא קבע מקום למעות שבכיס וכו', והא הכא דקאמר על המעות הללו ולא סיים האיסר היכן הוא מקדישו. ובתוספ' ישנים יומא נ"ו א': בתוספתא דמעשר שני וכו' וחכמים אומרים עד שיקבע מקום לצפונו או לדרומו. ועוד קתני בסיפא מעשה ברשב"ג וכו', פי' מעותיך חולין, כיון שלא קבעת מקום לצפונו. אך י"ל זו משום דהאיסר אינו מבורר, ומעורב בין מעות אחרות. ומלשונם "אך י"ל זו" משמע שאינו מדובר אלא בסיפא, אבל לפנינו הטעם הוא מפני שהמע"ש אינו מבורר "ולא קבע לו מקום" פירושו למע"ש, אבל האיסר מבורר, שהרי אמר "על איסר זה", וכן בירושלמי הנ"ל: "על המעות הללו". וכן כנראה פירשו הראשונים הנ"ל. 42 ובפרט הראשונים שהעתיקו: בבית זה, או בכרי זה, עיין מ"ש לעיל.

59-60. שיאמר לצפונו או לדרומו. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' מע"ש הי"ז. ומכאן ואילך מתחיל קג"נ (=קטע מן הגניזה).