תוספתא כפשוטה על מעשר שני ג:יא

האוכל טבל של חבירו וכו'. בבבלי (קידושין נ"ח ב' ובנדרים פ"ד ב') גרסו בברייתא זו: הגונב טבלו של חבירו ואכלו (כ"ה בנדרים ובכי"מ בקידושין) משלם וכו'. 21 וכן מוכח מתוך הסוגייא שם שאמרו: דקנסוהו רבנן לגנב דלא ליגנוב.

33. משלם דמי מעשר טבלו. וכ"ה בד. ופירושו שהוא משלם אף בעד המעשר שבו. ובכי"ע: משלם לו דמי טבל. וכ"ה בבבלי הנ"ל, ופירושו בעד כל הטבל, לרבות גם המעשרות שבו. ועיין בבבלי קידושין ונדרים שם שהעמידוה בכמה פנים. ולפי מקום הברייתא כאן משמע שהמחלוקת היא אם מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין או לאו כמי שהורמו. ורבי סובר שהמתנות לאו כמי שהורמו דמיין, ולפיכך משלם בעד כל הכרי, ור' יוסה בר' יהודה סובר שהן כמי שהורמו, ואינו משלם אלא בעד החולין, וטובת הנאה אינה ממון, ולא הפסיד כלום לישראל (עיין בנדרים פ"ה א' ובמפרשים שם), ומ"מ אינו משלם לכהן, מפני שעדיין לא זכה, והמזיק מתנות כהונה, או שאכלן לפני הרמה פטור (עיין חולין ק"ל ב', ובשטמ"ק שם קל"א א').

34. ישראל שאכל פירותיו בטבלו וכו'. בבלי חולין ק"ל ב', ר"מ פ"א מה' מעשר ה"ה. ובתו"כ אמור ספ"ו, צ"ח ע"א: יכול יהיו חייבים בתרומה שבטבל ת"ל אשר ירימו לה' על המורם הם חייבים וכו'. ועיין מ"ש לעיל סוף עמ' 403.

אע"פ מתחייב בהן וכו'. צורה זו רגילה בכ"י שלנו, עיין מ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 78 (לשו' 7); שם ריש עמ' 102. ועיין במבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטיין עמ' 1261. ועיין דק"ס חולין הנ"ל, קע"ח ע"א, הע' נ'.

35. שנ' בהן תרומה וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: כהי תרומה וכו', ונמחקה המלה "כהי" ע"י נקודות, ובגליון: שנ' בהן. והכוונה כאן לפסוק שבבמדבר ה', ט': וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה.

וכן בן לוי שאכל וכו'. עיין ר"מ הנ"ל, והכוונה ללוי שאכל מעשר לפני שהפריש תרומת מעשר.

37. אין לך בהן אלא עד שירימו. וכ"ה בד ובכי"ע. כלומר, אין הישראל חייב כלום לכהן אלא עד שירימו, עיין לעיל פ"ב שו' 62 ומש"ש. ובבבלי הנ"ל: אין לך בהן אלא משעת הרמה. וברש"י שם: הכי גרסינן ליה בתוספתא. אבל ברש"י כת"י (לפי דק"ס שם, קע"ח סע"א): אלא עד שיורמו ובתוס' דמע"ש פ"ג אלא עד שירימו.