תוספתא כפשוטה על מעשר שני ב:יח

106. המשאיל קנקניו למעשר שני וכו'. בכי"ע: המשיל קנקנין וכו', ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג סוף עמ' 63. ובמשנתנו (פ"ג מי"ב): המשאיל קנקנין למעשר שני אעפ"י שגפן לא קנה מעשר. זלף לתוכן סתם, עד שלא גפן לא קנה מעשר, משגפן קנה מעשר. עד שלא גפן עולות באחד ומאה, משגפן מקדשות בכל שהן. עד שלא גפן תורם מאחת על הכל, ומשגפן תורם מכל אחת ואחת. ובירושלמי שם: כיני מתניתא אם עד שלא גפן קרא שם לא קנה מעשר קנקן, משגפן קרא שם קנה מעשר קנקן. עד שלא גפן קרא שם עולות באחד ומאה, אם משגפן קרא שם מקדשות כל שהן. אם עד שלא גפן קרא שם תורם מאחד על הכל, אם משגפן קרא שם תורם מכל אחד ואחד. ופירושו שאם קרא שם מעשר ליין עד שלא גף את הקנקן, הרי הוא כמפריש מעשר פירות בלי קליפתן ואח"כ הכניסן לקליפתן, שבוודאי אינו פודה אלא כנגד הפרי גרידא. אבל אם הכניס טבל לקנקן וגפהו, ואח"כ קרא עליו שם מעשר, הרי הוא כמפריש רמון בקליפתו שפודה את כל הפרי. 65 אבל פשיטא שאם שתה את היין בירושלים שאין הכלי נתפס בקדושת מעשר, ואינו עדיף מקליפות של פירות. וכל השאלה היא לעניין חילול גרידא, עיין בר"ש, במלא"ש ובס' משנה ראשונה למשנתנו. ופשיטא שהבדל זה אינו שייך אלא לעניין קניית הקנקן, ובמע"ש גרידא, לעניין פדיון. 66 ותפסנו כאן כפירוש הריבמ"ץ, הר"ש והר"מ בחיבורו פ"ח מה' מע"ש ה"ה. ולעיל שביעית פ"ז שו' 12 שנינו: חומר במעשר שני (כלומר, מבשביעית) שמעשר שני קונה את הקנקן וכו'. ולפי פירוש הנ"ל אין כאן אלא סימן חיצוני שבמע"ש תתכן תפיסת הקנקן מה שאין כן בשביעית, אבל הסיבה היא שאדם יכול לקרוא שם מע"ש בקנקן סתום, מה שאין כן שביעית שהוא מכניסה כשהיא שביעית, והרי אף במע"ש כשהוא מכניסו בקדושה אין הקנקן נתפס. אבל בפיה"מ להר"מ פירש שאפילו הכניס מע"ש סתם לתוך הקנקן וגפו נתפס בקדושת מע"ש, ודווקא אם מתנה בפירוש שאינו נותן את הקנקן אלא בשאלה גרידה למע"ש אין הקנקן נתפס. ולפי פירוש זה מתבארת הברייתא בשביעית כפשוטה, שאם זלף שביעית לתוך קנקן לא נתפס הקנקן, אבל אם זלף מע"ש סתם נתפס. ועיין ברדב"ז להר"מ הנ"ל, אבל לפי פשוטו חזר בו הר"מ מפירושו בפיה"מ (עיין במהרי"ק שם), ואין לצרף את שני הפירושים. ואשר לתרומה כתב בריבמ"ץ (פ"ג מי"ב): "עד שלא גפן קרא שם. פי' שם תרומה עליהן עולות בא' וק', ומשגפן קרא שם אינן עולות אלא מקדשות כל שהן. פי' אפי' אם נתערבה באלף כולן מתקדשות, מאי טעמא כיון משגפן קרא שם תרומה עליהן, נקראין חביות סתומות וכו'. ס"א (צ"ל: פ"א), מילאם תרומה עד שלא גפן ונתערבו בחולין עולות בא' וק', דכיון דפתוחות נינהו עולות בא' וק', כדין תרומה, ומאחר שגפן אם נתערבו, מקדשות כל החביות שנתערבו עמהן וכו' ". ובפירוש הדברים נראה שללשון ראשון של הריבמ"ץ פירושו שקרא שם תרומה לחבית פתוחה וגף אותה ונתערבה כשהיא סתומה, אינה מקדשת בכל שהוא, מפני שקרא שם תרומה כשהיתה פתוחה, אבל אם קרא שם כשהיתה סתומה מקדשת בכל שהוא. וללשון שני של הריבמ"ץ קרא שם הוא לאו דווקא, ומדברים בנתן תרומה לתוך פתוחה ונתערבה בין הפתוחות ואח"כ סתם את כולן, אינה מקדשת, מפני שכבר בטלה, אבל אם גפה וקרא לה שם, ואח"כ נתערבה בין הסתומות מקדשת אפילו באלף. ושני הלשונות קשים מאד. לפי לשון ראשון קשה, מה בכך שקרא שם תרומה כשהיתה פתוחה, והרי כשגף אותה ידע שהיא היא תרומה, והספק נולד כשהיתה סתומה, ולמה אינה מקדשת בכל שהוא? ולמה הבדילו בין תרומה וערלה וכלאי הכרם, והרי בכולן היה האיסור ידוע כשהיו החביות פתוחות. והפירוש השני עוד יותר קשה מצד הלשון. 67 שהרי בירושלמי מפורש "משגפן קרא שם ", וכאן "קרא שם" הוא בדווקא, ועלינו לומר שברישא "קרא שם" הוא לאו דווקא, והכוונה היא למילוי, ובסיפא הוא בדווקא. ולפיכך תפסנו (לעיל, עמ' 368) לעיקר את הפירוש הראשון של הריבמ"ץ. וכן מפורש בפי' הרא"ש למשנתנו. ועיין בר"ש למשנתנו, וסתם את דבריו.

אע"פ שגפם וכו'. בכי"ו אפשר לקרא בכ"מ כאן: שגפס, גפס. ובכי"ע: אף על פי גפם וכו'. עיין מ"ש להלן עמ' 757 ד"ה אע"פ.

106-107. במי דברים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

107. בשל יין וכו'. פיה"מ להר"מ פ"ג מי"ב (בשם התוספתא), פ"ח מה' מע"ש ה"ה, ירושלמי כאן ספ"ג. וכבר הראינו לעיל (פ"א שו' 30) שיין צריך לקנקן כשהוא סתום. וממילא אם קורא שם מע"ש על קנקן יין סתום הוי ליה כקורא שם על רימון בקלפתו, וצריך פדיון כנגד כל הפרי.

אבל של ציר וכו'. כל המנויים כאן באו באשגרה מלעיל פ"א שו' 30 (עיין מש"ש על כולם), שהרי בציר ומורייס אינו שייך קריאת שם מע"ש. 68 בפי' הרש"ס, ס' רע"א: ובתוספתא תני נמי דבש או ציר, והיינו שלקחן בכסף מעשר, אין חילוק בהן בין קרא שם אחר שגף הקנקנים לקרא שם קודם שגף. ודבריו צ"ע. ובירושלמי הנ"ל לא הזכיר אלא שמן. 69 ובר"מ פ"ח מה' מע"ש ה"ה העתיק גם ציר, ואין כאן אלא נקיטת לשון המקור, וכמו שהביא בפיה"מ. ובבבלי כתובות ק"ח ב': נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו. מתקיף לה רבינא. רימון בלי קליפתו לא מינטר. שמן מינטר בלא קנקנים. 70 עיין צפנת פענח פט"ז מה' מאכלות אסורות ה"ד שהסמיך את הבבלי הנ"ל לעניינינו.

108. קנה מעשר. כ"ה בכל הנוסחאות, וכן מוכח לעיל פ"א שו' 31, עיין מש"ש. אבל בפיה"מ להר"מ ובחיבורו הנ"ל: לא קנה מעשר. וכ"ה במלא"ש סמי"ב ובירושלמי הנ"ל. ולפנינו, כנראה, ט"ס. ובמה"פ ד"ה במה כתב: ובתוספתא דפוס כתב קנה מעשר, וט"ס הוא. אבל לא העיר כלום על גירסת כתה"י שלו.

עולין באחד ומאה. ומכאן שדין משנתנו (הנ"ל וערלה פ"ג מ"ז) אינו אלא בחביות של יין. וכן בר"מ פט"ז מה' מאכלות אסורות ה"ד: חבית סתומה של יין ערלה או של כלאי הכרם וכו'. אבל בפט"ו מה' תרומות ה"א ואילך סתם את דבריו ולא הזכיר יין (ועיין בפ"ג מה' תרומה הי"ח, לעניין מוקף). ועיין בצפנת פענח בה' מאכלות אסורות שם שציין לתוספ' זבחים ע"ב ב' (סד"ה כולן) שכתבו: "דמיירי בשמן זית או ביין תפוחים", והעמידו את משנתנו בשמן וביין תפוחים, אבל לא ביין, עיי"ש. ועיין גם בספר טל תורה לר"מ אריק על הירושלמי מע"ש ספ"ג שהעיר על התוספ' בזבחים הנ"ל. 71 ובספרו מנחת פתים ליו"ד סי' ק"י העיר על הפרי מגדים שם סי' ק"א שפסק שכלי מלא חמאה דינו כחבית סתומה.

109. מקדשין בכל שהן. כנראה שצ"ל: [אין] מקדשין בכל שהן, כלומר, אף לעניין שביעית (לאחר הביעור), ערלה וכלאי הכרם אין מקדשין כל שהן, אלא כל חד וחד כשיעורו. ובירושלמי הגירסא: תורם מאחד על הכל. ועיין מ"ש לעיל עמ' 327.

110. אבל אם הפקיד לתוכה רביעית וכו'. ר"ש ורא"ש ספ"ג, ר"מ פ"ח מה' מע"ש ה"ה. וכבר הראינו שכן היה דרכם להפקיד טבל בתוך החבית, 72 עיין מ"ש לעיל, עמ' 300. והיו קובעים מקום בתוכה, וקוראים שם למעשרות על מקום אחר. ואם נשארה בתוכה רביעית טבל, ולא היו לו תשע רביעות במקום אחר, הרי הוא מתקנה ממקום אחר, ונמצאת החבית כולה מעשר חוץ מרביעית שהיא חולין, וממילא לא בטלה החבית לגבי המעשר, ואינו פודה כנגדה. ובירושלמי ספ"ג: אמר רביעית 73 כ"ה בכי"ר ובר"ש ספ"ג. ולפנינו בטעות: אם רוב רביעית. חולין יש לי בחבית זו יצא קנקן לחולין וכו'. מתניתא אמרה כן (כלומר, משנתנו ספ"ג), ר' שמעון אומר אף האומר לחבירו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנה, יצא קנקן לחולין. כלומר, אם המוכר יין בירושלים אמר לו שיש בחבית הסתומה יותר יין משיווי דמי המעשר שקבל, ונמצא שנתחללו הדמים על היין חוץ מרביעית שבה, שנשארה חולין, יצא קנקן לחולין, כלומר, לא קנה מעשר. 74 עיין בפי' הרש"ס, ס' ע"ב ובמלא"ש למשנתנו. ואם נטמא המעשר בירושלים אינו פודה אלא כנגד היין, אעפ"י שקנה חבית סתומה. אבל אם קנה חבית סתומה שכולה מעשר הרי החבית טפלה ליין. 75 כמשנתנו פ"א מ"ג. ושם פירושו: יצא קנקן לחולין, כששתה את היין, כדין קליפות של מע"ש. ואם נטמא פודה גם כנגד החבית (כקונה פירות בקליפתם, ודינה כגפה ואח"כ קרא לה שם בגבולין, שהרי המעות מתחללים עליה כשהיא סתומה). וכן מפרש הירושלמי אף את דברי ר' שמעון במשנתנו, שאם אמר לו המוכר בירושלים שהוא מוכר לו את החבית חוץ מקנקנה, (כלומר, את היין חוץ מהכלי) דינו כמשאיל קנקן למע"ש שבמשנתנו (מי"ב), ולא קנה קנקן (יצא לחולין), ואם נטמא אינו פודה אלא כנגד היין. 76 וכל המפרשים נדחקו מאד בפירוש המשנה והירושלמי, אעפ"י שכמה מהם עמדו על העיקר שמדברים במוכר בירושלים. ועיין מ"ש רח"ש הורוביץ במ"ח חל"ח, 1894, עמ' 196 ואילך, ודבריו אינם מחוורים.

111. לא נחלקו בית שמיי וכו'. במשנתנו (פ"ג מי"ג): בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת, ובית הלל אומרים מפתח ואינו צריך לערות. ופירש הר"ש שלב"ש כל זמן שלא עירה לגת אעפ"י שפתחן הרי הוא כתורם שלא מן המוקף. וכבר הקשו ע"ז בירושלמי במקומו: וקשיא על דבית שמאי, מה בינה לחמשה סקין בגורן, שמא אין תורמין ומעשרין זה על זה (עיין מ"ש לעיל עמ' 327). והירושלמי לא חש לתרץ קושיא זו (מ"ש בירושלמי אח"כ אינו תירוץ לקושיא זו), מפני שלא אמרו ב"ש אלא משום קנס, על שגף לפני שתרם, עיין להלן. 77 ועיין בפיה"מ להר"מ ובפ"ח מה' מע"ש ה"ב ובמהרי"ק שם, ופירש שלא כהתוספתא והירושלמי.

111-112. על הדורך באמצע חבית וכו'. בכי"ע לנכון: על הדורס באצבע בחבית וכו'. וכן לעיל שביעית פ"ו שו' 59: דורס באצבע בחבית. ובניגוד לדריכה בגת, שהיו סוחטים את היין בדריכה ברגלים, היו דורסים באצבע בחבית, עיין מ"ש ר"י בראנד בספרו כלי חרס בספרות התלמוד, עמ' קנ"ה, ובהערה 596 שם.

112. שמפתיח ואין צריך לערות. כלומר, מכיון שאף מתחילה לא היה כל היין מעורב בגת, הרי כשפתח את החביות החזירן לתחילתן, ואף ב"ש מודים שאין צריך לערות לגת (ח"ד).

113. מפתח ומערה לגת. כבר כתבנו לעיל (שו' 111) שלא אמרו ב"ש אלא משום קנס, ולפיכך גזרו עליו שיחזיר היין לתחילתו, ואח"כ מפריש מן הגת כדינה, עיין לעיל תרומות רפ"ג ומש"ש.

ואין צריך לערות. אבל אם הן סתומות אף לב"ה חשובות שלא מן המוקף, כפי שמוכח ממשנתנו. ועיין ר"מ פ"ג מה' תרומות הי"ה וברדב"ז שם ד"ה חביות. ועיין בר"ש למשנתנו.