תוספתא כפשוטה על מעשר שני ג:א

1. המוליך פירות וכו'. משנתנו פ"ד מ"א. ואמרו שם בירושלמי שלכתחילה אסור להעבירו אפילו ממקום הזול למקום היוקר. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' מע"ש הכ"א.

או ממקום הזול וכו'. ואדם עושה כן מפני שאין לו מעות לחלל עליו את המעשר, ומוליך את הפירות למקום היוקר, כדי שיהיו לו יותר כסף מעשר, שהפירות מתחללים במכירתו בהיתר (עיין במשנתנו פ"ד מ"ו). אבל אם יש לו כסף במקומו הרי עדיף לו לחלל את הפירות כאן, במקום הזול, וכשהוא מוליך את הפירות למקום היוקר הוא משתכר חולין. והחכמים אסרו לו להעביר את הפירות אפילו למקום היוקר, שמא יוזלו הפירות ונמצא מע"ש מפסיד. ועיין מ"ש להלן שו' 7. ובכי"ע חסרה בבא זו, עיין בשנו"ס.

2. פודהו כשער מקומו. וכן מעתיק בפי' הרש"ס, ס"ב ע"א. וכ"ה במשנתנו הנ"ל, ופירושו כמקום שעומד בו. 1 ועיין מ"ש להלן שו' 39 אם מנכה את היציאות, כשפדה במקום היוקר. ובכי"ע: פודין אותן כשער היוקר. וכנראה שהיא ט"ס. ולהלן שערנו שצ"ל כאן: כשער הזול, והגירסא שלנו הוגהה ע"פ משנתנו. ובפירוש הקצר פירשנו לפי הגירסא שלנו.

2-3. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

3. בשל דמיי אבל בשל ודיי. כ"ה בכל הנוסחאות, וכל המפרשים הגיהו: "בשל ודיי, אבל בשל דמיי" פודה כשער הזול (עיין להלן). וכן מפורש בירושלמי רפ"ד: תני אבא חילפיי (כ"ה בכי"ר, ולפנינו בטעות: בר חילפיי) בר קריי' אמר בד"א בודאי אבל בדמאי, בין ביוקר והוזלו, בין בזול והוקרו, מוכרו בזול. וכן פסק הר"מ הנ"ל, וברדב"ז שם מגיה את התוספתא כאן כנ"ל. וקשה להגיה נגד כל הנוסחאות. ובפי' הרש"ס הנ"ל: והכי איתא בתוספתא המוליך וכו', א"ר חילפא בן קירוייא בד"א בשל ודאי אבל בשל דמאי פודין אותן כשער הזול. והעתיק ע"פ הירושלמי.

פודין אותו כשער היוקר. בד, בכי"ע ובפ' הרש"ס: כשער הזול. ושמא צ"ל ברישא במקום "פודהו כשער מקומו": פודהו כשער הזול, והנוסח שלנו הוגה ע"פ משנתנו הנ"ל. והברייתא חולקת על משנתנו, וזו היא הברייתא שהובאה בירושלמי רפ"ד: תני בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו, כלומר, פודה כשער הזול עיי"ש. ור' יהושע בן קרחא הולק על הת"ק כאן, וסובר שאין הדברים אמורים אלא בשל דמיי אבל בשל וודאי (כגירסת כל הנוסחאות) פודה כשער היוקר (כגי' כי"ו), אם הביאו למקום היוקר, והוא סובר כסתם משנתנו. ולפי פירוש זה לא נצטרך להגיה כלל בסיפא בכי"ו, ואשר לרישא הרי הסופרים חשבוה לפיסקא מן המשנה והגיהו אותה על פיה, תדע לך שהוא כן שבכי"ע שוב גירסא אחרת. ובפירוש הקצר פירשנו לפי הגירסא שלנו. ועיין מ"ש לעיל עמ' 259 שו' 80, ושם מדברים במע"ש של דמאי שלא זז ממקומו, ומלמדת הברייתא שאינו פודהו כשער הזול של מקום אחר, אעפ"י שיכול להובילו לשם, שהרי מעולם לא נראה להפדות כשער הזול (עיין היטב בירושלמי כאן רפ"ד). ואינו עניין לא לכאן (שהפירות היו פעם במקום הזול) ולא למעשה של רבי בירושלמי רפ"ד (שקבע את המעשר במקום הזול).

3-4. פודין מעשר שני כשער וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ד מ"ב, ופירושה שמהשב את הפירות בזול, כמחיר שמשלם החנווני כשהוא לוקח, ולא כמחיר שהוא מוכר, כפירוש הר"מ. אבל הר"ש והרא"ש פירשו ע"פ הירושלמי, שיש כאן שני עניינים, כשער הזול, וגם כשער שהחנווני לוקח וכו', עיי"ש.

5. כמות שחנוני לוקח מאותו המין. במחברתי על הירושלמי (ירושלים תרפ"ט, עמ' 27) שערתי שזו היא הברייתא שהביא הירושלמי ברפ"ד: תני אין פודין מעשר שני אלא במין על מינו. כלומר, אעפ"י שהוא פודה כשער הזול, אינו אלא כשער הזול של אותו מין, אבל לא של מין אחר. וע"ז תמה הירושלמי שם: דלא כן מה נן אמרין, פודין מן החיטין על השעורין ומן השעורין על החיטין? כלומר, וכי יעלה על הדעת לומר שמותר לפדות חטים כשער השעורין, אתמה. ומתרץ הירושלמי: לכן צריכה אפילו מן האגרו על השמתית ומן השמתית על האגרו (עיין מ"ש לעיל עמ' 240), כלומר, הוא פודה לפי השער הזול של אותו מין ממש מאותו טיב התבואה, אבל לא לפי השער של חטה יותר זולה, שיש לה טיב אחר, אעפ"י שאף היא נקראת חטה. עכשיו ראיתי שכן פירש גם בשירי מנחה כאן, אבל עיין ר"מ פ"ד מה' מע"ש ה"ב ובהשגות שם, ובמה"פ כאן ד"ה אין. ומסתבר שדברי הר"מ שם אינם מיוסדים על הירושלמי כאן, אלא שהיתה לו גירסת ד בתוספתא שביעית פ"ז שו' 8–9, עיין מש"ש.