תוספתא כפשוטה על מעשר שני ב:טז

87. מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא וכו'. משנתנו פ"ג מ"ט. וכעין מחלוקת זו במשנת שקלים פ"ח מ"ו לעניין בשר קדשי קדשים שניטמא באב הטומאה או בולד הטומאה, אם נשרף בפנים או בחוץ.

בין שניטמא באב הטומאה וכו'. בירושלמי למשנתנו (ובמקבילות בפסחים ובשקלים) נחלקו בר קפרא ור' יוחנן אם ולד הטומאה פירושו טומאה דרבנן (כגון שניטמא ע"י אוכלין או משקין טמאים), או טומאה דאורייתא (ע"י אדם או כלים טמאים).

88-89. הכל ייפדה ויאכל בפנים. במשנתנו מוסיף: חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. וכ"ה במשנת שקלים הנ"ל. ומשנתנו איפוא אינה כר' מאיר. ולר"מ השוו ב"ש את מדותיהם, ולא הועילה טומאה אלא לעניין פדיון, אבל לא לעניין בטול כח הקליטה.

89-90. ייפדה ויאכל בפנים חוץ ממי שניטמא באב הטומאה בחוץ וכו'. כ"ה בכי"ע. ולפי גירסא זו היא שיטת ב"ה לר"מ היא שיטת ב"ש לר' יהודה להלן. והיא ממש כמסורת כי"ע לעיל שו' 3–4, עיין מש"ש. ובכי"ו: הכל ייפדה ויאכל בחוץ , הוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ וכו'. וכל מה שהשלמתי בסוגריים חסר. ובד הגירסא משובשת, עיין בשנו"ס. ונראה שבכי"ו צ"ל: הכל ייפדה ויאכל בחוץ חוץ [משניטמא בולד הטומאה מבפנים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר בית שמיי אומ' הכל ייפדה ויאכל בפנים חוץ] משנטמא באב בחוץ וכו'. וכן בתו"כ צו פ"ח, ל"ג ע"ב (לעניין קדשי קדשים שנטמאו, כלומר, עניין משנת שקלים הנ"ל): ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ. חוץ שנטמא בולד הטומאה בפנים דברי ר' מאיר. 55 כ"ה בד"ו ובשני כי"ר. וכ"ה לפני הראב"ד והמיוחס להר"ש שם. וסוברים ב"ה שבמקום שיש תרתי לגריעותא, טומאה בפנים ואינה אלא ולד הטומאה, כבר קלטוהו מחיצות. ולפי גירסא זו אין מחלוקת בין ר"מ ור"י בדברי ב"ה, ולא נחלקו אלא בדברי ב"ש גרידא. ועיין מ"ש להלן שו' 92.

90. בית שמאי אומ' הכל יפדה וכו'. וכ"ה במשנתנו הנ"ל (וכע"ז במשנת שקלים הנ"ל), ומשנתנו כר' יהודה.

91. ובית הלל או' וכו'. בכי"ו: ובית הלל שמאי או' וכו', וניקד הסופר על "הלל" לסימן מחיקה, וצריך היה לנקד על "שמאי".

92. חוץ מה שנטמא בולד וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע ובתו"כ הנ"ל. וכבר אמרנו לעיל סוף שו' 89–90 שלפי השלמתנו בגי' כי"ו אין מחלוקת בין ר"מ ור' יהודה בדברי ב"ה ולא נחלקו אלא בדברי ב"ש. ובמיוחס להר"ש לתו"כ הנ"ל (ל"ד ע"א): "ולא פליג (כלומר, ר' יהודה) אלא אליבא דב"ש, ולא שייך למיפרך כאן, וכי טעמא דב"ש אתי לאשמועינן, 56 בבלי שבת קל"ה א'. ועיין בתוספ' סוכה ט' א' ד"ה ואם. דהכא צריכה להו למימר כיצד קבלו משנה דב"ש". ועיין מ"ש להלן בשם רבינו הלל. והר"מ בפ"ב הי"ב פסק כב"ה.

92-93. ר' ליעזר אומ' ניטמא באב הטומאה וכו'. וכן נשנית מחלוקת ר' אליעזר ור' עקיבה במשנת שקלים ובתו"כ הנ"ל. וכתב במשנה ראשונה כאן: "ודע דבשקלים שם תני תו פלוגתא דר"א ור"ע דפליגי אבית שמאי ואבית הלל וכו'. ונראה דהכא מודו ר"א ור"ע דטעמייהו התם משום דזילא מילתא להכניס טומאה לעזרה, או להשהותה שם". ונעלמה ממנו לפ"ש התוספתא כאן. ונראה שהתוספתא כאן וכן המשנה בשקלים והברייתא בתו"כ היא אליבא דר"ש בן אלעזר בשיטת ר' יהודה (עיין מ"ש להלן), אבל לדברי ר"י בעצמו מעולם לא נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבה בזה, אלא ר' אליעזר קאים בשיטת ב"ש ור"ע בשיטת ב"ה, כמפורש בתוספתא שקלים פ"ג סהט"ז: ר' יהודה אומ' ר' אליעזר כדברי בית שמאי ר' עקיבא או' כדברי בית הלל (ועיין מ"ש בתס"ר ח"א עמ' 185). ורבי סתם במשנתנו כאן כדעת ר' יהודה עצמו, ולשיטתו לא נחלקו ר"א ור"ע בזה. 57 ועיין מ"ש להלן הע' 61.

95. בין בולד הטומאה יפדה ויאכל וכו'. השלמתי ע"פ ד וכי"ע, וכ"ה במשנת שקלים ובתו"כ הנ"ל (לעניין מקום שריפת קדשי קדשים שנטמאו).

96-97. אמ' ר' שמעון בן לעזר וכו'. דעה זו של ר' שמעון בן אלעזר לא נזכרה בשום מקום אחר, ולאמיתו של דבר הרי הם דברי ר' יהודה בהוספה קטנה שלא הזכירה ר' יהודה (עיין להלן), ובניסוח הרגיל של ר"ש בן אלעזר. 58 עיין בקונקורדנצי' של הרח"י קאסאווסקי לתוספתא ערך חלק, עמ' 231 ד"ה נחלקו. ועיין להלן הע' 59. ולפיכך נראה שהוא שנה אף את המחלוקת של ר' אליעזר ור' עקיבא ותרי תנאי אליבא דר' יהודה (עיין מ"ש לעיל). ובפי' רבינו הלל לספרי ראה, מ' ע"ג: "ופליג ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון בן אלעזר בתוספת' דמעשר שיני בפ' תלתן של תרומה, [במע"ש] שנטמא בוולד הטומאה ושנטמא באב הטומאה דהיכא נאכל אי בפנים אי בחוץ, והיכי נטמא אי בפנים אי בחוץ, כל חד וחד בטעמא". ולפי גירסתנו אין מחלוקת בין ר' יהודה ור' שמעון בן אלעזר היכן נאכל, וכן הכרענו לעיל (סוף שו' 89–90) שאין מחלוקת בין ר' מאיר ור' יהודה בשיטת ב"ה. נמצא שר' מאיר, ר' יהודה ור' שמעון בן אלעזר לא נחלקו כלל בשיטת בית הלל. וכנראה שלא כתבה רבינו הלל אלא לציון בעלמא.

100. נפדה במקום ונאכל במקום. כלומר, נפדה בירושלים ונאכל בירושלים. ולא הזכיר ר"ש בן אלעזר את דעת ב"ש בניטמא באב הטומאה בחוץ והכניסו לירושלים אם נפדה בירושלים ואח"כ מוציאו, או מוציאו ואח"כ פודהו. ונראה שבזה אין מחלוקת בין ב"ש ובין ב"ה, ומכיוון שניטמא בחוץ באב הטומאה לא קלטוהו מחיצות כלל ומותר להוציאו לפני הפדיון, ונמצא שלב"ש אין נפקא מינה כלל בעניין זה. 59 ועיין מ"ש ר' יונה בר"ג על החילוק בין ר"ש בן אלעזר ור' יהודה. וכבר אמרנו לעיל שאין מחלוקת ביניהם בדברי ב"ה וב"ש, אלא שר"ש בן אלעזר הוסיף על דבריו. ועיין בירושלמי (פ"ג ה"ח, נ"ד ע"ב) שאמרו שם "קול יוצא ליוצא, ואין קול יוצא לפדוי", ואינו עניין לנידון שלנו. ושם השאלה מה יותר גרוע: הוצאה מירושלים או פדיון בירושלים, אבל כשהוא מוציאו בין כך ובין כך, בוודאי שעדיף שיפדנו מתחילה. ועיין מ"ש להלן.

100-101. נפדה במקום ונאכל בכל המקומות. ר' אלעזר בר' שמעון מוסיף כאן שאם ניטמא באב הטומאה בפנים ובולד הטומאה בחוץ נפדה לב"ה בירושלים דוקא, ואסור להוציאו לפני שנפדה, אלא פודהו ואח"כ מוציאו. 60 עיין בירושלמי פ"ג ה"ו, נ"ד ע"ב. והסב התכוין לטבל טהור שהיו מוציאים אותו מחוץ לירושלים כדי להפריש ממנו מע"ש ולפדותו. וכן אמרו בירושלמי (פ"ג ה"ח, נ"ד ע"ב): מה בין וולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים, זה וזה לא מדבריהן הוא? בשהכניסן על מנת שלא תתפשנו מחיצה. 61 כלומר, מכיוון שניטמא בחוץ, אנן סהדי שלא הכניסו אלא על מנת שלא תקלטנו מחיצה, כפירוש הגר"א. אבל עיין ר"מ פ"ב מה' מע"ש הי"ג ופ"ז ה"א וה"ב. ולפי פסק הר"מ הם דברי ר' אליעזר (לעיל שו' 93 ואילך) הם דברי בית הלל. ואם נטמא בולד הטומאה בחוץ והכניסו סתם נאכל בפנים, ונמצא שאין הבדל בין נטמא בחוץ ובין נטמא בפנים, אלא בין נטמא באב הטומאה ובין נטמא בולד הטומאה. ודוחק לומר שהמחלוקת בין ב"ה ור' אליעזר היא שלפי ב"ה מועיל תנאי, ולפי ר' אליעזר אינו מועיל. וצ"ע. אמר ר' זעירה הדא אמרה מעשר שני טהור שהכניסו על מנת שלא תתפשנו מחיצות אין מחיצה תופסתו. ר' יונה בעי טהור דבר תורה, ואת אמר הכין? אלא כיני עבר ופדה פדוי. 62 כלומר, אין התנאי מועיל אלא לעניין שחל הפדיון, אבל כל זמן שלא פדה אותו אסור להוציאו. ובניטמא בולד הטומאה, מכיון שאינו יכול לאוכלו מדרבנן, מותר לפדותו לכתחילה. ולפ"ז כל מע"ש שניטמא בירושלים, וכן אם ניטמא בולד הטומאה בחוץ ונכנס לפנים, קלטוהו מחיצות לעניין שאסור להוציאו, אלא שמותר לפדותו, ולאחר פדיונו בלבד נאכל בכל מקום כחולין גמורים. 63 חוץ מניטמא בולד הטומאה בפנים שכבר קלטוהו מחיצות לגמרי שהרי נכנס בטהרה, ואף עכשיו לא ניטמא אלא בולד הטומאה. עכשיו מובן שדברי ר' שמעון בן אלעזר אינם אלא במעשר שני שניטמא, ואינם שייכים כלל לקדשי קדשים שניטמאו (שהרי אין שם פדיון), ולפיכך לא הובאו דברי ר' שמעון בן אלעזר בתו"כ, אלא ששנו שם מחלוקת ר' אליעזר ור' עקיבא, לפי דעתו בשיטת ר' יהודה, וכמו ששערנו לעיל.