תוספתא כפשוטה על מעשר שני ב:טו

77. בנויה בקודש ופתוחה לחול ולקודש וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע, בר"ש הנ"ל, בתוספ' ישנים (יומא כ"ה א') וברא"ש כאן פ"ג מ"ח: ופתוחה לקודש ולחול וכו'. ובירושלמי פ"ג ה"ז, נ"ד ע"ב: בנויות בקודש ופתוחות לקודש ולחול תוכן קודש וכו'. והכוונה לברייתא שלנו. ובמאירי יומא (כ"ה א', כ"א ע"ג): אלו היתה כולה בנויה בקדש והיו לה שני פתחים אחד בחול ואחד בקדש. כולה היתה של קדש, שאין פתח הפתוח לחול דוחה פתח ובנין. ועיין בתוספ' ישנים הנ"ל, ומ"ש בס' שיח יצחק י"ט א' (כ"ד ע"ד).

78. ופתוחה לקודש ולחול כולה חול. וכ"ה בד ובראשונים הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: תוכן חול. ובמאירי הנ"ל: ואלו היתה כולה בנויה בחול, והיו לה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול, כולה היתה של חול. ובכי"ע: ופתוחה לקודש ולחול כגון לישכת בית המוקד. ונשמט שם ע"י הדומות מן "ולחול" עד "ולחול". והשמטה זו היתה גם לפני בעלי התוספ' ישנים הנ"ל, והשלימו מדעתם כגי' כי"ו וד.

בנויה בקודש ובחול וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ח.

78-79. ופתוחה לקודש ולחול. כ"ה בד, בר"ש ובמשנתנו הנ"ל. וכן השלימו בתוספ' ישנים הנ"ל, עיין מ"ש לעיל.

79. כגון לשכת בית המוקד. זו היא הוספת התוספתא לפיסקא של המשנה, עיין מדות פ"א מ"ו. (הרש"ס, נ' ע"ב). ועיין בבלי יומא כ"ה א'.

תוכן וגגותיהן וכו'. וכ"ה בד ובר"ש הנ"ל, כלומר, הברייתא חוזרת לפיסקא של המשנה. אבל בכי"ע ובתוספ' ישנים הנ"ל חסר "תוכן וגגותיהן". ובירושלמי למשנתנו: א"ר יעקב בר אחא כיני מתניתא תוכן קודש. וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש וכו'. 51 כ"ה בכי"ר ובגוף כי"ל. וכ"ה אף לפני הרש"ס, נ"א סע"א. ועיין להלן על נוסח ההוצאות שלנו. ועיין מ"ש בהר המריה הנ"ל. ולפ"ז מגיה הירושלמי את משנתנו ושונה: בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול תוכן [קודש]. וגגותיהן מכנגד הקודש וכו'. והדברים קשים מאד. וכנראה שגירסת ההוצאות שלנו בירושלמי נכונה, ודברי ר' יעקב בר אחא עונים על הרישא: בנויות בחול ופתוחות לקודש, תוכן קודש וגגותיהן חול. וע"ז אמר ר"י בר אחא: כיני מתניתא תוכן קודש וגגותיהן חול (כמו שהגיהו בכי"ל). ואעפ"י שכן היא הגירסא גם במשנתנו, הרי אפשר שלפני הירושלמי היתה שם הגירסא: פתוחות לקודש קודש, כפיסקא שבספרי ואתחנן (פי' ל"ו עמ' 67): מיכן אמרו הלשכות פתוחות לקדש קדש. פתוחות לחול חול. ותיקן ר' יעקב בר אחא: תוכן קודש. ועל פיו הוגה כן בנוסחאות שלנו, כרגיל. ואח"כ מתחילה בירושלמי פיסקא מן הסיפא של משנתנו: מכנגד הקודש ולקודש וכו', ולפיסקא זו נסמכה הברייתא שלעיל.

80. אם לאכילת קדשים וכו'. וכ"ה בד. ופירש בח"ד שאוכלין קדשי קדשים אפילו בחלק החול, והולכים אחרי הפתח שפתוח לקודש, מפני שהתורה רבתה חצרות הרבה לאכילה, ומכיוון שמכניס את הקדשים דרך פתח הפתוח לקודש, יכול לאוכלן אפילו בחלק החול, ואין משגיחין בפתח הפתוח לחול (עיין זבחים נ"ו א' ולעיל שו' 75–76). אבל לעניין טומאה אינו חייב אלא מכנגד חומה ולפנים (עיין זבחים שם) והולך אחר פתחה הפתוח לפנים. וכנראה שהמלים "הכל הולך אחר פתחה" שבסיפא (לעניין טומאה) באו באשגרה מן הרישא והן מיותרות. ובכי"ע: אם לעינין טומאה הכל הולך אחר פיתחה. אם לאכילת קדשים מכנגד החומה ולפנים. ובפי' הריבמ"ץ (פ"ג סמ"ח): "תניא בין לענין טומאה וכו'. פי' מכנגד חומת העזרה ולפנים הכל הולך אחר פתח הפתוח לקודש. וכן אכילת קדשים. ומכנגד חומת העזרה ולחוץ הכל הולך אחר הפתח הפתוח לחול בין לענין טומאה בין לענין אכילת קדשים". וכנראה שהיתה לפניו הגירסא בשתי הבבות כאן: מכנגד חומה ולפנים הכל הולך אחר פתחה. ובשם הגר"א הגיהו כאן: ר' יהודה 52 כנראה שהגיה כן מפני שמקור הדברים שריבו חצרות הרבה לאכילת קדשים הוא בספרא (עיין זבחים נ"ו א' ולעיל שו' 75–76), וסתם ספרא הוא ר' יהודה. ועיין גם בבבלי מכות י"ב רע"ב. אומר אם לענין טומאה מכנגד החומה ולפנים כלפנים. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. אם לאכול קדשים הכל הולך אחר הפתח. ויש לפרשה כפי' הח"ד לפי הגירסא שלנו.

81-82. היתה בנויה בחומת ירושלם וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. וקרוב לוודאי שנתחלפו המלים, וצ"ל כאן: בחומת העזרה, כהגהת הגר"א. וכנראה שהכוונה ללשכה הבנויה בחומת העזרה והיא פתוחה לפנים ולחוץ, ומכיון שכולה בקודש, 53 עיין במשנת פסחים פ"ז מי"ב ובירושלמי ובבבלי שם, ובר"מ פ"ו מה' בית הבחירה סה"ט ובהשגות שם. דינה כעזרה לכל דבר.

82. ואין שוחטין בה קדשים קלים. וכ"ה בד. והנכון בכי"ע: ושוחטין בה קדשים קלים. ולפי פשוטו סובר תנא זה שאפילו צדדי צדדין כשרים. עיין זבחים נ"ה רע"ב ובגירסת הראב"ד לתו"כ נדבה פי"ז, י"ג ע"ד. ועיין זבחים נ"ו א'. ועיין מ"ש הר"א לאפ בספרו זבחי אפרים לזבחים נ"ה א' (קי"ט ע"ג).

83. בחומת עזרה וכו'. כאן צ"ל: בחומת ירושלים, כהגהת הגר"א, עיין מ"ש לעיל.

שוחטין בה קדשים וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. והיא ט"ס וצ"ל: אוכלין בה קדשים קלים, ועיין לעיל הע' 53.

ואין פודין בה מעשר שיני. וכ"ה בד. ועיין ר"מ ספ"ב מה' מע"ש. ובכי"ע בטעות: ופודין בה מעשר שני.

83-84. בית הבנוי בחומה וכו'. באו"ש ספ"ב מה' מע"ש העיר שבכהאי גוונא חולקים אף במשנת ערכין פ"ט מ"ה לעניין ערי חומה (תו"כ בהר פרש' ד' ה"ז, ק"ח ע"ד). ונעלם ממנו לרגע קטן, שהברייתא שלנו היא מלה במלה בתוספתא שם פ"ה סהי"ד: בית בנוי בהומה ר' יהודה אומר כאלו הוא בחוץ. ר' שמעון אומר כאלו הוא בפנים. בתי בדין שפתחיהן לפנים וכו', כלומר, הברייתא שלעיל הי"ב. ושם הובאה הברייתא מכאן אגב הדין של בתי ערי חומה, וכאן הובאה ההלכה של בתי ערי חומה אגב ההלכה שלעיל. ועיין במשנת מעשרות ספ"ג. ובאמת אין המחלוקות תלויות זו בזו ודין קדושת חומת ירושלים והעזרה לחוד, ודין בתי ערי חומה לחוד. והר"מ פסק (פי"ב מה' שמיטה ויובל הי"ב) בדין ערי חומה כר' יהודה שהחומה היא כלחוץ. ועיין בבבלי שם ל"ב א' ובירושלמי מעשרות ספ"ג. וברייתא זו עוסקת בדין ערי חומה גרידא, ולא הובאה כאן אלא אגב גררא, כמ"ש לעיל.

85. כולן בנויות בקודש. כלומר, אעפ"י שהזכרנו במשנתנו (ובמקבילות) לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש, הוא להלכה גרידא, אבל למעשה כל הלשכות שהיו בעזרה היו כולן לכל הפחות מקצתן בקודש 54 ועיין מ"ש ר' יונה בר"ג על משנת יומא פ"ג מ"ו. ופירש לנכון ש"בקודש היתה" כוונתה שהטבילה היתה בקודש, אבל הלשכה עצמה היא כשאר לשכות, וכולן היו בקודש. (ח"ד). ועיין לעיל שו' 75.

85-86. תחומי א"י שבכתובים נידונין וכו'. אגב שהזכירו לעיל שדין חומת ירושלים כלפנים, הביאו גם את המחלוקת בתחומי א"י אם דינם כלפנים או כלחוץ. ועיין להלן ב"ק ספ"ח, ומ"ש לעיל עמ' 316.

86. ר' לעזר בי ר' יוסה אומ' וכו'. וכ"ה בד ולהלן ב"ק ספ"ח. אבל בכי"ע כאן: ר' אלעזר אומ' וכו'. ובפסיקתא דר"כ פרש' החודש, מ"ו ע"א: אלו סופרי (צ"ל: סיפרי) ארץ ישראל שהן קדושים כארץ ישראל. ועיין גם בפסיקתא רבתי שם (פיס' ט"ו, הוצ' רמא"ש, ס"ט ע"ב) ובהערות שם.