תוספתא כפשוטה על מעשר שני ב:א

1. תלתן של תרומה וכו'. וכ"ה בפי' הריבמ"ץ, הרא"ש (פ"ב מ"ג) והרש"ס (כ"ט ע"א). וכן קורא לפרק זה גם רבינו הלל בפירושו לספרי (ראה, מ' ע"ג). ובר"ש כאן (פ"ב מ"ג) בטעות: תלתן של טבל וכו'. וכל הברייתא נתפרשה לעיל עמ' 466. ובמשנתנו (פ"ב מ"ב): ר' שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם, וחכמים מתירין. אמרו לו לר"ש אם הקל בתרומה חמורה (כלומר, שהיא מותרת בסיכה אף לדעתך) לא נקל במעשר שני הקל? אמר להן מה לא אם הקל בתרומה החמורה, מקום שהקל בכרשינים ובתלתן וכו'. וברור שכוונת ר' שמעון היא למשנה ג' וד', שאמרו שם שחופפין בתלתן של תרומה וכו', כפירוש המפרשים. ברם בירושלמי שם: מה הקילו בתרומה? כהדא דתני סך הוא כהן שמן של תרומה וכו'. וכל הפירושים שנאמרו לירושלמי זה הם דוחקי דוחקים. ובדרך אולי ואפשר הייתי משער שיש לפנינו חסרון בירושלמי וצ"ל: כהדא דתני [תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן. והתני] סך הוא כהן וכו'. והירושלמי באר את דברי ר"ש שאמר: מקום שהקל בכרשינים ותלתן, והביא את הברייתא שלנו שמפורש בה שחופפים בתלתן של תרומה. והקשה עליה הירושלמי מתוספתא תרומות (פ"י ה"י) שמפורש בה שמותר לזר ליהנות מן השמן שכבר נתחלל. ולא חש לתרץ, כרגיל בירושלמי. ועיין מ"ש לעיל עמ' 466 ועמ' 473. אבל אין להגהה זו בירושלמי שום יסוד לא בכתי"י ולא בראשונים.

2. תלתן של מעשר שני וכו'. כל הברייתא בר"ש פ"ב מ"ד.

2-3. ויאכל צמחונות. בר"ש הנ"ל, וכן במשנתנו (פ"ב רמ"ג): תיאכל צמחונים. ובירושלמי שם: כיני מתניתא מותרת להיאכל צמחונין, כלומר, מותר לאוכלה כשהיא רכה, ואינו חושש משום הפסד אוכלין. ועיין בר"מ פ"ב מה' מע"ש הי"ד, בהשגות שם ובפי' הרש"ס, כ"ט ע"א, ובמלא"ש למשנתנו. ועיין בפיה"מ להר"מ ובר"ש למשנתנו.

3. כל מעשיה בטהרה. וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בר"ש הנ"ל: בטומאה.

3-4. כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפתה. וכ"ה בד. ובכי"ע ובר"ש הנ"ל: כל מעשיה בטהרה וכו'. ולפי גירסת כי"ע והר"ש בבבא זו, היא שיטת ב"ה כאן, היא שיטת ב"ש במשנתנו (פ"ג מ"ג). 1 והיא שיטת ב"ה לר"מ, היא שיטת ב"ש לר"י. ועיין מ"ש להלן שו' 89–90. ופירושה ששורין את התלתן בידים טהורות, כדי שלא לטמא אותה בידים בתחילת הכנתה, אבל חופפין אותה בטומאה, מפני שכבר נמאסה, כפירוש המפרשים. אבל גי' כי"ו וד נראית יותר מקורית. ופירושה שב"ה אין חוששין לטומאת תלתן של תרומה, מפני שאינו אוכל גמור, אלא שהחמירו בחפיפתה, משום שנראה כאילו סך תרומה טהורה בטומאת הגוף. ולשיטת ר"מ זו אמרו בירושלמי (פ"ב ה"ג, נ"ג ע"ג): "שולה ביניהון. 2 כלומר, ההבדל בין ב"ש ובין ב"ה הוא כיצד שורה את התלתן. ועיין להלן בסמוך בדברי ר' יהודה ומש"ש. ובמשנת שבת פ"כ מ"ג: אין שורין את החילתית בפושרין וכו' ואין שורין (כגי' כל הנוסחאות) את הכרשינין. אבל ברש"י שם (ק"מ א'): ואין שולין את הכרשינין. מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן וכו'. ובמאירי שם: אין שורים וכו', ויש גורסים אין שולין, והכל אחד. ב"ש אומרים שולה (=שורה) בידים טהורות. וב"ה אומרים שולה בידים טמאות. תני זו דברי ר' מאיר". כלומר, בשיטת ב"ש אליבא דר"מ שורה בידים טהורות ומכ"ש שחופף בטהרה (כפי שכתבנו לעיל), אבל לב"ה שורה בטומאה וחופף בטהרה. ועיין מ"ש על טומאת תלתן בתס"ר ח"ד 188.

4. ר' יהודה אומ' וכו'. ירושלמי הנ"ל. ומשנתנו (פ"ב מ"ג) כר' יהודה, כפי שהעיר בר"ש סמ"ד. ולדברי ר' יהודה חפיפתה קלה מן הכל, מפני שכבר נפסדה, כמ"ש לעיל.

5-6. כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. בירושלמי הנ"ל: חוץ משלייתה. וכבר ראינו לעיל שהיא שלייתה היא שרייתה. ולפי דעת ר"י מודים ב"ש וב"ה ששרייתה בטהרה וחפיפתה בטומאה. ולפיכך אמרו בירושלמי הנ"ל שההבדל בין ב"ש וב"ה היא המגיגה (הסחיטה?) "ב"ש אומרים מוגג בידים טהורות. וב"ה אומרים מוגג בידים טמאות". ועיין ר"מ תרומות פי"ב ה"ז.

6. כרשינין של מעשר שני וכו'. משנתנו פ"ב מ"ד, ונחלקו הראשונים בפירושה, כשם שנחלקו לעיל בתלתן. ועיין מ"ש על כרשינין לעיל עמ' 204.

7. שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה. וכ"ה בד ובפי' הרש"ס כאן (לפי מלא"ש פ"ב מ"ד. ועיין בפי' הרש"ס, ל' ע"א) ובגמרא שלו לעדיות פ"א מ"ח (לפי מלא"ש שם). ולפ"ז ב"ש לקולא וב"ה לחומרא. אבל בכי"ע: שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה. וכע"ז גם בר"ש הנ"ל ובמשנתנו כאן (פ"ב מ"ד) ועדיות (פ"א מ"ח). ולפי גירסא זו ב"ש מחמירין. ובמשנת שבת פ"כ מ"ג: ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן וכו'. כלומר, אין שורין את הכרשינין כדי שתרד קליפתם, ולא שפין אותם, כלומר, אין מסירים בידים את הקליפות שלא ירדו בשרייה, והיו עושים כן כדי להאכילם לבהמה. ועיין רש"י שבת י"ז ב'. ואף כאן התירו לכ"ע להאכיל בטומאה את הכרשינין לבהמה, 3 ועיין מ"ש לעיל, עמ' 352 הע' 61, ומ"ש במיוחס להר"ש על התו"כ, צ' ע"ד. כפירוש המפרשים במשנתנו. ועיין מ"ש על טומאת כרשינין בתס"ר ח"ד עמ' 188. ועיין מ"ש להלן בשם הריבמ"ץ.

7-8. שורין ושפין בטהרה ומאכילין וכו'. וכ"ה בד ואצל רש"ס הנ"ל. אבל בכי"ע ובר"ש הנ"ל: שורין בטהרה, שפין ומאכילין בטומאה. ולפ"ז משנתנו כאן ועדיות הנ"ל היא כר' יהודה, כמו שהעיר בר"ש סמ"ד. וכבר ראינו לעיל שבשרייה החמירו, מפני שהיא תחילת מעשיה במשקין המכשירין לקבל טומאה.

8. דברי ר' יהוד' וכו'. השלמתי ע"פ ד והרש"ס, ובכי"ו נשמט ע"י הדומות.

8-9. שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה וכו'. בכי"ע: שורין בטהרה שפין ומאכילין בטומאה. וכ"ה בריבמ"ץ חלה פ"ד מ"ט (ושמא לקה בחסרון), וכשיטת ב"ה אליבא דר' יהודה. ובר"ש הנ"ל: שורין בטומאה ומאכילין בטומאה. וכנראה שהיא ט"ס.

10. זו משנת ר' עקיבא וכו'. כלומר, ר"ע הוא שאומר שכרשינין כל מעשיהן בטומאה, כמפורש במשנתנו פ"ב סמ"ד, ובעדיות פ"א מ"ח. ועיין בפי' הרש"ס, ל' ע"א.

לפיכך הוא אומ' ינתנו וכו'. כלומר, במשנת חלה פ"ד מ"ט. ובירושלמי שם (הי"א, ס' ע"ב): ר' עקיבה כדעתיה, דו ר' עקיבה אמר כל מעשיהן בטומאה. והכוונה למשנתנו הנ"ל ולתוספתא כאן, כמו שהעיר בריבמ"ץ הנ"ל ובר"ש שם.

וחכמים לא הודו לו. כלומר, וסוברים שכרשינין שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטומאה, ומשנתנו לא כר"י ולא כר"מ (לפי גירסת כי"ו וד כאן) אלא כר' יוסי (הרש"ס).