תוספתא כפשוטה על מעשר שני ב:ב

11. אין שורין תמרים וכו'. במשנתנו (תרומות פי"א מ"ג): אין עושין תמרים דבש וכו', ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד. וכן פסק הר"מ בפ"ג מה' מע"ש הי"א. ועיין לעיל תרומות פ"ט שו' 25 ואילך ושביעית פ"ו שו' 13 ואילך. [ורמב״ן חולין הנדפס מחדש רי״ח ע״ב [מעמודי הספר].]

12. ועושה אותן טרימא. במקבילות בתרומות ובשביעית ליתא. אבל בבבלי ברכות (ל"ה א'): דאמר רב אסי האי תמרי של תרומה מותר לעשות מהן טרימא ואוסר לעשות מהן שכר. ופירש"י: ושם טרימא כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק. ובר"מ ה' ברכות (פ"ח ה"ד) פירש: תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן, ועשאן כמו עיסה. ובפי"א מה' תרומות ה"ב כתב: תמרים של תרומה מותר לחבצן ולקבצן כעיגול הדבילה. ובערוך ערך טרימא: בתוספתא דמעשר שני אבל שוחקן ועושה אותן טרימא. של תמרים (כלומר, טרימא של תמרים, עיין לעיל שם שמבאר טרימות אחרות) לוקחין גופן של תמרים כמות שהן, וטורפין אותן ומוציאין גרעיניהן ולשין בהן שומשמין וכו'. והנה מלשון התוספתא "שוחקן" מוכח שמותר לרסק אותם לגמרי, כמשמעותה של מלה זו (טרימא) ביונית. וטעם ההיתר הוא מפני שאינו מרסק אותם כדי שיזובו המשקין מהן, אלא המשקין נשארין בתוך הריסוק והוא לש בהם שומשמין וכיוצא בהן, כפי' הערוך. 4 בה"ג ד' ברלין, עמ' 59: "מותר לעשות מהן טרימא דלא אזוקי קא מזיק להו וכו' ", כלומר, שאינו מזיק לתמרים ואינו מפסידם. ומה"ג נובעת ההוספה בכ"י בית נתן בברכות שם. ועיין ראבי"ה ח"א סי' ק"ד, עמ' 85. ולפי המלונים היונים מסמנת מלה זו משקה ששחקו בו תבלין ובשמים, 5 עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ב, עמ' 346, וכל המקורות שהוא מציין מדברים במשקה, ולא במאכל. אלא שהיזיכיאוס מעיד בליקסיקון שלו שהיו קוראים טרימא (τρίμμα) לעוגה (כגי' כתה"י: πέμμα) מבושמת שהיו מכינים בחתונה. וממקום אחר אנו יודעים (פוטיוס במלונו, עמ' 7, 510) שעוגה כזאת היתה נעשית מדבש ומשומשמין (עיין בפי' הערוך הנ"ל).

בתבלין מותר וכו'. כלומר, מותר לסוחטן, ועיין מ"ש לעיל עמ' 454.