תוספתא כפשוטה על מעשר שני א:יא

34. הלוקח צבי וכו'. מפני שהלוקח חיה לבשר תאוה יצא העור לחולין (משנתנו פ"א מ"ג).

35. שחוט צריך לאכל כנגד העור. בריטב"א עירובין (כ"ז ב' ד"ה ומנא תימרא): ויש אומרים שלא התיר הכתוב בקר אגב עורו, וצאן אגב גיזתו, אלא בשלקחם חיים שאז הם טפלין לו וכו'. ונראין דברים דלגמרי שרא הכי רחמנא, ואפילו כשאפשר לו ליקח בשר בלא עור ובלא גיזות, דלא פליג רחמנא בהא וכו'. ותמוה שלא הזכיר שבתוספתא מפורש כדעת יש אומרים. ובמדרש תנאים (דברים י"ד, כ"ו, הוצ' רד"צ הופמן עמ' 79): מה בקר וצאן מיוחדים שאי אפשר לו להקנות אלא על ידי עורן יצא עורן לחולין, אף כל שאי אפשר לו להיקנות אלא על ידי עורו יצא עורו לחולין. ובמה"ג המשיך מעצמו: מכאן אמרו לקח בהמה לזבחי שלמים וכו' יצא העור לחולין. אבל באמת אפשר לומר: מכאן אמרו לקח צבי שחוט לא יצא עורו לחולין, שהרי אפשר ואפשר לו להיקנות בלי עורו, ואף העור אינו שומר עליו מקלקול. ודינו כקונה פירות (עיין במשנתנו פ"ג מי"א) בסל (עיין במשנ' פ"א מ"ד). ועיין תוספ' עירובין כ"ז סע"ב. ברם הברייתא במדרש תנאים שם היא מדברי ר' עקיבא, והיא חולקת בכמה הלכות על הספרי שם (פי' ק"ז עמ' 168, עיין מ"ש להלן שו' 41 ד"ה הלות). ומשנתנו שסתמה את דבריה, כנראה, הולקת על ברייתא זו, ולפיכך השמיטה הר"מ, וכמו שהכריע בריטב"א הנ"ל.