תוספתא כפשוטה על מעשר שני א:י

29. פתוחה צריך לאכל כנגד הקנקן. שהרי אין הקנקן בטל על גבי היין (עיין להלן) ונמצא ששלם בכסף מעשר אף בעד הקנקן, ודינו כקונה כלים בכסף מעשר שאוכל כנגדן, כלומר, שאוכל משלו בקדושת מעשר כנגד שווי הקנקן, עיין במשנתנו פ"א מ"ד וספ"א.

29-30. סתומה אין צריך לאכל כנגד וכו'. מפני שהיין צריך לקנקן כשהוא סתום (בבלי עירובין כ"ז ב'), ואם פותחו מתקלקל היין (ירושלמי גיטין ספ"ג), ולפיכך בטל אגב היין. וכן בספרי ראה (פי' ק"ז עמ' 168, ירושלמי כאן פ"א רה"ג, בבלי עירובין כ"ז ב'): ביין ולקחת חבית על ידי קנקנה. וכן במשנתנו (פ"א מ"ג): כדי יין סתומות מקום שדרכן למכור סתומות יצא קנקן לחולין, ועיין במשנתנו ספ"ג. והארכנו בזה להלן פ"ב שו' 106 ואילך, עיי"ש.

30. אבל בשל ציר וכו'. וכשהיו קרבי דגים מעורבין בו, עיין להלן שו' 49. (ח"ד).

30-31. ושל מוריס. עיין מ"ש לעיל עמ' 57, ועיין ר"מ פ"ז מה' מע"ש ה"י ("הרי הן כמורייס"), ומקורו מכאן.

31. אין צריך לאכל וכו'. ר' יונה בר"ג מחק את המלה "אין", שהרי לא מצאנו בשום מקום שהמינים הללו זקוקים לקנקניהם, ושיתקלקלו אם מערה אותם ממקום למקום. וכן הוכיח מלהלן פ"ב שו' 108, לפי הגירסא הנכונה שמעתיק בפיה"מ להר"מ והגירסא בירושלמי, עיין מש"ש. 47 במהרי"ק פ"ח מה' מע"ש סה"ה כתב: "ודין חומץ או ציר בתוס' פ"א וגם סוף פ"ב. והלשון בתוס' שלנו פ"ב נראה שכתובה בטעות, שכתב שם קנה מעשר. ונראה שצ"ל, לא קנה, וכן היא בפ"א". ודבריו אינם מובנים, שהרי אף בפ"א כאן משובש. ושמא צ"ל: וכן היא בפיה"מ, עיין מ"ש להלן פ"ב שם.

32. דיתבאות של תמרה. בד: ריתכאות וכו', ובכי"ע: דורכאות וכו'. וברדב"ז (פ"ח ה"ד, בד"ר): דירבאו'. וכנראה שצ"ל: רוכבאות (או ריכבאות) של תמרה, כלומר, מכבדות של תמרה. ובפיה"ג עוקצין פ"א עמ' 139: מכבדות של תמרה, רוכבה דהוצי. ולעיל כלאים פ"א שו' 29: ברכב של תמרה. ובבבלי ב"ב (ס"ב ב'): ריכבא דדיקלא, ועיין בנמושות של מהרי"ן אפשטין בפיה"ג שם עמ' 201. ומלמדת התוספתא שאינו צריך לאכול כנגד המכבדות, אעפ"י שמשתמש בהן כמטאטא. ובמשנתנו (פ"א סמ"ד): סלי זיתים וסלי ענבים עם הכלי לא יצאו דמי הכלי לחולין. ומפרשת התוספתא שריכבאות ופטיליאות וכו' בטילות אגב הפירות.

ופוטליאות. כלומר, סלים מיוחדים לתאנים ולתמרים (πατέλλιον ,πάτελλα), עיין במשנתנו כלים פט"ז מ"ה ובפיה"ג שם עמ' 45, ובהערות שם. והפטיליא בטלה ע"ג התאנים והתמרים. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.

ודרוסות של תמרה. וכ"ה בד. 48 ובד"ח שבשו: ותורסות. וכן שבשו בד"ח של הרדב"ז על הר"מ פ"ח מה' מע"ש ה"ד, אבל ביקר תפארת לנכון: ודרוסות. ובכי"ע: ודרוסות של תרומה (צ"ל: תמרה). ומכאן שהגירסא "ודרוסות" היא בכל הנוסחאות, ואין להגיה. וכנראה שהיו דורסים את התמרים בסל או בקופה, כדי שיזוב הדבש מתוכן (עיין במשנת מנחות פ"ח מ"ד, לעניין זיתים), והיו נמכרים יחד עם הקופה, והן היו נקראים דרוסות. ובירושלמי (פ"א ה"ג, נ"ב ע"ד): חותל של תמרים (עיין בפיה"ג הנ"ל, עמ' 45) פטולייא של תמרים יצאו לחולין. קופות של תמרים אית תניי תני יצאו ואית תניי תני לא יצאו. א"ר חסדא מאן דאמר יצאו, דרוסות (כלומר, כשנדרסו בתוך הקופה, ולמד כן מן התוספתא כאן, עיין מ"ש לעיל). ומאן דאמר לא יצאו, בשאינן דרוסות. וכן פסק הר"מ בפ"ח מה' מע"ש ה"ד.

33. אם היו קופות הרי זה אוכל. כלומר, אם היו הכלים (שהתמרים בתוכם) קופות (לאפוקי חותלאות ופוטיליאות) הרי זה אוכל כנגד הקופות, מפני שלא יצאו לחולין. ובדרך השערה נראה שצ"ל כאן: אם היו ק[ל]ופות הרי זה יאכל. והברייתא משלימה את משנתנו (פ"א מ"ג): האגוזים והשקדים יצאו קלפיהם לחולין, 49 מכיוון שהתוספתא לא הזכירה את שם הפירות, השתמשה בלשון רבות נקבות. ומוסיפה התוספתא שהלכה זו היא דוקא אם קנה אותם בקליפיהם, 50 ובמשנת מסדר התוספתא היה סדר אחר מאשר במשנתנו, כפי שיוצא ברור מן ההלכה שלהלן בסמוך (הלוקח צבי וכו'). אבל אם היו קלופים, אעפ"י שהחזיר אותם המוכר לקליפיהם אוכל כנגדן, דוגמת קנקנים פתוחות.

ושאר כל הדברים וכו'. הברייתא מבארת את משנתנו הנ"ל, שלאו דווקא כנגד קליפות האגוזים והשקדים אינו אוכל (אם קנה אותם בקליפיהם), אלא הוא הדין לשאר פסולת, כגון פסולת ענבים וזיתים, אינו אוכל כנגדה. וכן כנראה פירש הרדב"ז (פ"ח מה' מע"ש ה"ד. ועיין ר"מ שם) שהביא בבא זו, והוסיף: והוא הדין לכל הקליפות.