תוספתא כפשוטה על מעשר שני א:יב

35-36. אין משכירין בתים בירושלם וכו'. כפו"פ פ"ו, ע"ט ע"א. ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרל"ג. והלכה זו נשנית אף להלן נגעים פ"ו ה"ב, אבות דר"ן נו"ב פל"ט, הוצ' שכטר, נ"ד ע"א, בבלי יומא י"ב א' ומגילה כ"ו א'. וכן פסק הר"מ בפ"ז מה' בית הבהירה הי"ד. ובאבות דר"ן נו"א פל"ה, נ"ב ע"ב (כנוסח כ"י, עיין בהערה ט"ו שם): ומוכרין בה בתים מקרקעות ולמעלה, כלומר, אבל לא את קרקע הבית. 51 בנוסח הדפוס שם: אין מוכרין בה בתים מן הקרעות ולמעלה, וקיצור לשון הוא, והכוונה: [אלא] מן הקרקעות ולמעלה, כמו שתקנו בד"ח. ונתנה התוספתא כאן טעם: מפני שהן של שבטים. 52 להלן נגעים פ"ו ה"ב: פרט לירושלים שהוא של ישראל. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 190. ובירושלמי מע"ש (פ"ג ה"ה, נ"ד סע"א): בדין הוא היה אפילו בתים ששם לא יטבלו (כלומר, למעשר) שהן של כל ישראל. ובירושלמי ערלה (פ"א ה"ב, ס"א רע"א): פרט לירושלים שהיא לכל השבטים (כלומר, ואינה מטמאת בנגעי בתים). אבל בספרי ראה (סוף פיס' צ"ב עמ' 154): פרט לירושלים (כלומר, שאינה נעשית עיר הנדחת) שלא נתנה לבית דירה. ובפי' רבינו הלל שם (ל"ה סע"ג): שלא ניתנה לבית דירה, שלא נתחלקה לשבטים, 53 עיין בבלי ב"ק פ"ב ב'. ועיין סיגנון הירושלמי בדין ערי מקלט שהבאנו להלן. אלא הויין מקום חנייתן של ישראל בעלייתן לרגל. ולפירוש רבינו הלל יש לפנינו שלש דרגות בא"י. כל א"י נתחלקה לשבטים וניתנה לאחוזה, ערי מקלט ניתנו לבית דירה (עיין להלן), וירושלים היא מחנה ישראל, וניתנה לחנייה גרידא, ולא לבית דירה. 54 ולפ"ז מובן יותר הלשון בתוספתא נגעים הנ"ל: ואין משכירין בתוכה בתים. ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב (ועיין גם באבות דר"ן הנ"ל, נ"ב ע"ב), כלומר, אין נותנין מקום חנייה בתוכה לגר תושב לבנות לו בית, מפני שהיא מחנה ישראל גרידא. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 191. ובמשנת מכות ספ"ב: מעלים (ס"א: מעלות) היו שכר ללויים דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר לא היו מעלים (ס"א: מעלות) להן שכר. ועיין בבבלי שם י"ג א', ברש"י ובתוספ' שם ד"ה מעלים ובמלא"ש למשנה שם. אבל בירושלמי במקומו: תני ר' יודה אומר למחלוקת ניתנו. ר' [מאיר] 55 לפנינו חסר שם האומר. ובקטע מן הגניזה שנתפרסם בתרביץ שי"ז, עמ' 134: ר' יוסה. אומר לבית דירה ניתנו. וכן מפורש בירושלמי מע"ש (פ"ה סה"ח, נ"ו ע"ד) שהתנא הסובר במשנתנו (שם) שכהנים ולויים אינם מתוודים סובר שערי מקלט ניתנו לבית דירה, והסובר שמתוודים סובר שערי מקלט ניתנו למחלוקת. 56 אלא שיש שם שיבושים בשמות התנאים. וכן בירושלמי סוטה פ"ט סה"ב, כ"ג ע"ג: ערי מקלט מה הן? אין תימר למחלוקת ניתנו מביאות עגלה ערופה. אין תימר לבית דירה ניתנו אינן מביאות וכו'. הרי לך ברור שלשיטת הירושלמי (בדעת ר' מאיר) אין הרוצח מעלה שכר ללויים בעד הדירה, מפני שערי מקלט לא ניתנו ללויים אלא לדירה. 57 בירושלמי אינו מחלק בין שש ערי מקלט לשאר ערי הלויים, ובכל אופן מוכח מסוגיית הירושלמי במע"ש הנ"ל שבא"י לא פירשו כרב כהנא בבבלי מכות י"ג א'. ועיין בגבורות ארי שם. והואיל והתורה קבעה את דירת הרוצח בשגגה בעיר מקלט, הרי אף לו ניתנה לדירה. אבל ברור שמשכירים שם בתים לכל אדם, שהרי הבתים בעצמם הם בוודאי של הלויים (כי בתי ערי הלוים היא אחזתם בתוך בני ישראל), והם נמכרים ונגאלים מיד, ויוצאים ביובל (עיין במשנתנו סוף ערכין ובבבלי שם). מעתה מסתבר שאין משכירין בתים בירושלים לאכסנאין דווקא, כלומר, לעולי רגל, לאנשי מעמד ולכל מי שהביא קרבן שטעון לינה, שעל מנת כן נתיישבה ירושלים (דוגמת ערי מקלט ביחס לרוצח). וניתנה רשות לזרים הללו לגור חנם עם בעל הבית בביתו, אם אפשר היה לבעה"ב להצטמצם (עיין מ"ש להלן בשם אבות דר"ן), אבל פשיטא שאי אפשר היה להוציא את בעה"ב מביתו. וכן מסתבר שמותר היה להשכיר בית לבן ירושלים ולמכרו לו מן הקרקע ולמעלה. ועיין מ"ש להלן שו' 37.

36. ר' לעזר בי' ר' שמעון וכו'. בכי"ע: ר' אלעזר בר' צדוק וכו'. וכ"ה בבבלי יומא ומגילה הנ"ל.

36-37. אף לא המטות. ופי' בתוספות (מגילה כ"ו א' ד"ה אף): דכיון שהקרקע מקום המטות לא היה מיוחד לבעלים, לא היה כח בידם להשכירם שכירות שלמה, ומ"מ מחמת מטלטלים היו נוטלין עורות הקדשים. ובתו"י יומא הוסיפו שהוא הדין לשאר מטלטלים קבועים, כגון תיבות וכדומה. אבל מדברי המקורות שנביא להלן משמע שאין כאן אלא מנהג. ובאבות דר"ן פל"ה הנ"ל (נ"ב ע"ב): ואין לוקחין בה שכר מטות. ר' יהודה אומר אף לא שכר מטות מוצעות (כלומר, אפילו בעד המצעות).