תוספתא כפשוטה על כלאים ה:ו

12-13. איסי הבבלי אומ' אסור לרכוב וכו'. וכ"ה בד (אסי) ובכי"ע. וכן מעתיקים בשם התוספתא בשו"ת הרי"ד כ"י הנ"ל, בראבי"ה ח"א סי' קצ"ג עמ' 223 (וברא"ש ה' כלאים סי' ז' משמו), בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תצ"א, במאירי חולין (ע"ט סע"א, עמ' 308) ובכפו"פ פנ"ח עמ' תש"ע (ושם בטעות: בן הבבלי). וכן בילקוט מלכים רמ"ז קס"ח: תוספתא דכלאים וכו', ישי הבבלי או' וכו'. ובתוספ' חגיגה (ב' ב' ד"ה לישא), בס' הדינים (כת"י שוקן, עיין מ"ש עליו הר"ש אסף בסה"י לכבוד מרכס עמ' י') סי' קנ"ו, בס' האגודה ערכין סוף סי' א', ר"ז ע"ג, העתיקו מכאן: איסי בן יהודה אומר. ובמדרש תנאים (הוצ' ר"ד הופמן עמ' 138): איסי בן עקביה אומ' וכו', וכ"ה בירושלמי (פ"ח ה"ב, ל"א רע"ג. ועיין אהצו"י שם עמ' 62). וכנראה שלפני בעל מדרש הגדול היתה ברייתא זו במקור של תנאים (ולא העתיק מן הירושלמי, כפי שרואים מן השינויים בלשון). וכן בהי' הרמב"ן לחולין (ע"ט סע"א): וליתא לדאיסי דאמר אין רוכבין על הפרדה כדאיתא בספרא. 14 צ"ל: בספרי, וכן מעתיק הר"ן שם רפ"ה סד"ה ותניא ר' יהודה. והכוונה כנראה לקובץ של ברייתות שהעתיק ממנו בעל מה"ג הנ"ל. וכן בתשב"ץ ח"ב סי' ד' (ג' סע"ד): אע"ג דבירושלמי ובספרי קא אסר איסי בן עקיבא מק"ו וכו'. וכבר העירו המפרשים שהתנא נזכר בשמות השונים שלו, והוא איסי הבבלי, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן עקביה, עיין בבלי פסחים קי"ג ב'.

13-14. במקום שמותר ללבוש שני חלוקות כאחד וכו'. וכ"ה בשינויים קלים בראשונים הנ"ל. וכן מביא מכאן בגליון לתוספ' ב"ב י"ג א' (לפי שטמ"ק שם ד"ה תקנתם): שני מלבושים כאחד וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש זה על זה וכו'. וכן במדרש תנאים הנ"ל: ומה אם במקום שהתירה לו התורה ללבוש חלוקין משני מינין וכו'. והביאו הראשונים (עיין בראבי"ה הנ"ל) ראיה מכאן שמותר ללבוש שני בגדים אחד של צמר ואחד של פשתן בלי הפסק ביניהן. ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכ"ו: אמרת שאמר אליכם הרב ר' יהונתן הצרפתי דאסור ללבוש בגד של צמר על חלוק של פשתן משום חשש כלאים, אלא אם כן מפסיק ביניהם בגד אחר שאינו של צמר ושל פשתים וכו', תשובה הלכה למעשה, כך נהגו כל ישראל שזה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר וכו', וקאמרן בתוס' כלאים פ' אחרון אסור לרכוב על הפרדה מק"ו, ומה כלאי בגדים שזה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר, ונתערבו אסור, כלאי בהמה שזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אסורין, נתערבו לא כל שכן. ורבינו לא העתיק את לשון התוספתא אלא מסר את עניינה כלשון השואלים, והרי בשו"ת ח"א סי' תצ"א הנ"ל העתיק מכאן כלפנינו.

14. הרי הוא אסור בתערובתן. וכ"ה בראשונים ובירושלמי הנ"ל. ובמדרש תנאים הנ"ל: הריני אסור בפתוך. והיא היא.

14-15. מקום שאסור לנהוג שתי בהמות וכו'. במדרש תנאים הנ"ל: כאן שאסרה לי תורה לחרוש בשני מינין וכו'.

16. והרכבתם את שלמה בני וכו'. הראשונים הנ"ל, תשב"ץ ח"ב סי' ד', ג' סע"ד, בשם התוספתא. ובירושלמי וכן במדרש תנאים הנ"ל: אמ' לו (בירושלמי ליתא) והא כתיב (ש"ב י"ג, כ"ט) וירכבו איש על פרדו וינוסו. אמ' להם ("אמ' להם" ליתא בירושלמי) אין למדין מן המלכות. אמ' לו ומה אתה מקיים (בירושלמי: והא כתיב, ואין שם "אמ' לו") והרכבתם את שלמה בני וכו'. ובילקוט מלכים רמז קס"ח הנ"ל בחר כאן בנוסח הירושלמי והשמיט את נוסח התוספתא.

17. אין משיבין מתקוע. וכ"ה באו"ז ח"א סי' רנ"ח (ל"ז ע"ב) ובשו"ת הרשב"א ח"א ובמאירי ובכפו"פ הנ"ל. אבל בר"ש פ"ח סמ"א: ובתוספתא קתני אמר להן אין משיבין מן התקוע וכו', פי' תקוע, תוקע עצמו לדבר הלכה (עיין יבמות ק"ט ב'). וכן העתיק (מן התוקע) בפי' הרא"ש פ"ח מ"א (פי שנים, כ"ט ע"ד), בה' כלאים שלו סי' ה', בס' האגודה ובתשב"ץ הנ"ל ובפי' הרש"ס, קל"ח ע"א. ובתוס' חגיגה ב' ב' הנ"ל: מן התקועה. ובפי' ר' אליהו מלונדריש לזרעים (כת"י ירושלים 65 ע"ב): ובתו' משני אין למדין מן התקועות. ולפי גירסת הר"ש (והתלויים בו) בוודאי אין לפרש כפי' הב"ח בהגהותיו לתוספ' חגיגה הנ"ל, עיי"ש. ולפי כל הגירסאות תקוע כאן הוא על משקל לקוח, כלומר, תוקע, עיין מ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו עמ' י"ט. ועיין מ"ש בפירוש הקצר.

17-18. הרי הוא אומ' ויעש דוד הישר וכו'. בירושלמי הנ"ל מתרץ: ביריה מששת ימי בראשית היתה. ופירש בתשב"ץ הנ"ל (ד' רע"א) שהכוונה למאמרם (פסחים נ"ד א') שפרדה נבראה בע"ש בין השמשות, כלומר, שאינה כלאים, אלא "שהזרע (של הסוס והחמורה) נתבלבל ונעשית בריה בפני עצמה משניהם". 15 תשב"ץ שם, ג' סע"ד. ועיין מ"ש לעיל, עמ' 99, הע' 83. ועיין גם בפירוש הרש"ס, קל"ח ע"א, ד"ה בריה. וקצת ראיה לפירושו ממדרש תנאים הנ"ל: אמ' להון ברייה היא מששת ימי בראשית, כלומר, הפרדה של דוד היא ברייה מששת ימי בראשית, פרדה מגזע פרדות שנבראו בששת ימי בראשית. אבל פרדה שבאה מסוס וחמור שהרביעו אותם בני אדם אח"כ, אסור לרכוב עליה. ובכפו"פ הנ"ל צרף כאן את דברי הירושלמי לדברי התוספתא ע"פ פירוש הר"ש עיי"ש, אבל תשובת הירושלמי לא היתה בתוספתא בשום נוסח. וכן מעיד ר"א מלונדריש הנ"ל: אמרו לו הרי הוא אומ' וכו', ולא משני מידי.