תוספתא כפשוטה על כלאים ה:ה

9-10. לא יקשור סוס לפרד וכו'. מפשט הלשון משמע שאסור לנהוג בכלאים אעפ"י שאין עליהם משא. 9 כפשוטו של הספרי, כי תצא פי' רל"א, עמ' 264, וב"ר ספ"ז, עמ' 53, עיי"ש. ועיין בשערי תשובה לרבינו יונה ש"ג סוף סי' צ"א. ובה"ג ד"ו סוף ה' כלאים, ט"ו ע"א, מוכח שבמנהיג גרידא בלי משא אינו לוקה, והעול אינו חשוב משא. ועיין לעיל הערה 6. ועיין מ"ש להלן הע' 10. ובס' יריאים הנ"ל פירש שהיא היא המחלוקת של ר"מ וחכמים כאן, ולר"מ חייב בהנהגה בעלמא, אפילו כשאין עליהם משא, 10 ועיין בהגהות ר' אבא שיף שם, עמ' 408, אות ד' ואות ו', ובברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ז (השני) ס"ק טו"ב ומ"ש בס' משנה ראשונה כאן פ"ח מ"ב ד"ה ולמשוך. ועיין במה"פ פ"א ה"ו ד"ה המרביע. וחכמים פוטרים אבל אוסרים. ובסמ"ג הנ"ל (פ' ע"ג) מפרש שהכוונה כאן שלא יקשור סוס לפרד וכו', אעפ"י ששניהם מין בהמה טמאה, ולר"מ יש כאן כלאים דאורייתא, אבל החכמים סוברים שאין כלאים מן התורה אלא בהמה טהורה עם הטמאה. 11 כשיטת הר"מ פ"ט מה' כלאים ה"ח וה"ט. ועיין ברכי יוסף הנ"ל ס"ק י"ד. ולפ"ז מדברים כאן בקושר ע"מ לעשות מלאכה בהם. ועיין בהגהות מרדכי עירובין ספ"א. ועיין מ"ש להלן.

10. וחמור לערוד. במשנתנו (פ"ח מ"ו): ערוד מין חיה, ובפ"א מ"ו: הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד (כלומר, חמור בר), אעפ"י שדומין זה לזה כלאים זה בזה.

מפני שמנהגין זה את זה. וכ"ה בד, בכי"ע ובסמ"ג הנ"ל (ובשניהם: מנהיגין). ובס' יריאים הנ"ל: זה עם זה. והיא היא. ומשמע מכאן שהתוספתא מטעימה את האיסור מפני שהמינים הללו מסייעים אחד לשני (בניגוד ללובדקיס וגמל), ויש כאן כלאים, ועיין בירושלמי כאן פ"א סה"ו ובגירסת הר"ש שם, ובמנחת יהודה לב"ר ספ"ז הנ"ל עמ' 53.

11. ר' מאיר מחייב. וכ"ה בד, בכי"ע, בס' יריאים השלם, בסמ"ג ובמרדכי הנ"ל. אבל ביריאים ד"ו הנ"ל בטעות: רבי מחייב. ועיין מ"ש לעיל שו' 9–10 בטעם מחלוקת ר"מ וחכמים.

ר' יהודה אומ' בני סוסה וכו'. וכ"ה בד. וכן בשו"ת הר"י מטראני כ"י קנטבריה (68 ע"ב): בפ' בתרא דתוספת כלאים, דתני התם ר' יהודה אומ' בני סוסיא וכו'. 12 התשובה נעתקה בברכי יוסף סי' רצ"ז (השני) ס"ק י"ג, אלא שהשמיט את הפיסקא מן התוספתא. אבל בכי"ע חסרות המלים ר' יהודה אומ'. ובמשנתנו פ"ח מ"ד: ר' יהודה אומ' וכו' הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורין זה עם זה. ועיין לעיל פ"א שו' 18 ומש"ש, ועיין מאירי חולין עמ' 307, מה"פ פ"ה ה"ד ד"ה הלכה, ובהעמק שאלה לשאילתות סוף סי' צ"ג.

11-12. ובני חמורה כאחד אוסרין זה את זה. וכ"ה בד. ובכי"ע: אסורין זה עם זה. ובשו"ת הרי"ד כ"י הנ"ל: כאחת אסורי' זה עם זה. ובהגהות הגר"א 13 עיין בפי' ר' יונה בר"ג ובמנחת בכורים ועוד. מוחק את המלה "כאחד". אבל בשו"ת הרי"ד הנ"ל פירש שר' יהודה בא להוציא מדעת איסי הבבלי להלן, ואומר שדווקא כאחת אסורין, אבל מותר לרכוב על כל אחד מהם לבדו.