תוספתא כפשוטה על כלאים ה:ד

7. כוי מטילין עליו וכו'. פי' בח"ד שאסור גם במינו. ובעיטור בכורים פירש שאסור מן התורה לנהג בו בין עם חיה ובין עם בהמה. עיין מ"ש להלן ה"ה. ולפי פשוטו זו היא משנתנו (בכורים פ"ב מי"א): אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה (כמו שרצה לפרש בה"ד), ופסקה הר"מ בפ"ט מה' כלאים ה"ה. ובבבלי (חולין פ' א'): כוי זה איל הבר. וי"א זה הבא מן התייש ומן הצביה ר' יוסי אומר כוי בריה בפני עצמה וכו' (עיין להלן בכורים פ"ב שו' 4 ומש"ש). ועיין בס' משנה ראשונה לבכורים פ"ב מ"ח.

7-8. אין קושרין את הסוס לא לצידי הקרון וכו'. משנתנו פ"ח מ"ד; ספרי כי תצא סוף פיס' רל"א עמ' 264 (להיתר כר' מאיר להלן). והתוספתא שלנו הובאה בפירוש רבינו הלל לספרי שם, ע"א רע"א, בס' יריאים השלם סי' שפ"ה עמ' 408 (בד"ו שם סי' קנ"ו), ראבי"ה סי' קצ"ג, ח"א עמ' 223 (ומשם ברא"ש ה' כלאים סי' ז') וסמ"ג לאוין רפ"ב, פ' ע"ב. ועיין בטיו"ד סוף סי' רצ"ז ובב"י שם. ופירש הר"ש (למשנתנו הנ"ל) שסתם קרון נמשך ע"י עגלה (ב"ק י"ז ב'; ע"ז י"א רע"ב), ואסור לקשור סוס בצדי הקרון, אעפ"י שאינו מתכוין אלא ללמדו לנהוג בקרון. וטעם האיסור פירשו בירושלמי (פ"ח ה"ג, ל"א ע"ג) מפני שזה נושא עצלותו של זה (עיין בטיו"ד סוף סי' רצ"ז), או מפני שנושאים את החבל שבנתים. ובפיה"מ להר"מ שם פירש מפני שהקרון מחבר בין הבקר והסוס. ועיין מ"ש להלן שו' 9–10. ובפירוש לתמיד המיוחס להראב"ד (כ"ז ב', ד"ר, י"ג ע"ב; לשון חכמים, ח' ע"א) הביא בשם פירושים [לזרעים] 2 הכוונה לפי' הריבמ"ץ, עיין במלא"ש פ"ח רמ"ד. שהאיסור הוא מדרבנן, דילמא אתי לעשות כן במקום שצריך לשניהם. ובראבי"ה הנ"ל עמ' 223 פירש שהאיסור הוא משום מראית העין.

8. ולא את הלפדקים וכו'. בד: הלפרקיס וכו'. ובכי"ע: הליבדקס וכו'. ובס' יריאים השלם (בד"ו שם: ולא לדובקן בגמלים) ובראבי"ה הנ"ל: הלובדקים וכו'. ובמשנתנו הנ"ל: ולא את הלובדקים, ועיין בספרי הנ"ל ובשנו"ס שם. ועיין בנוסחאות שהביא מהרי"ן אפשטין בספרו מבוא לנוה"מ סוף עמ' 97 ואילך. ופירשו בירושלמי (כאן פ"ח ה"ד, ל"א ע"ג, ובשבת רפ"ה) שלובדקס הוא חמור לובי. וכן תרגמו בא"י "עיר" שבמקרא, עיין בב"ר פצ"ח, צ', תיאודור אלבק עמ' 1259, ובת"י לבראשית ל"ב, ט"ז, ועיין מה שהאריך בזה מהרי"ן אפשטין הנ"ל. ובפירוש הדברים כתב בס' משנה ראשונה: כשגמלים מושכין בקרון אין קושרין לובדקיס בצדי הקרון או אחריו וכו'. ואין לשון המשנה סובלת פירוש זה, אבל מתוך סגנון המשנה והתוספתא מוכח שהוא מעניין הראשון, כפי שנוכיח להלן. ומסתבר שהכוונה היא שאין קושרין ליבדקס לגמלים כדי שימשכו משא אחד (או למשכם יחד, עיין להלן), אעפ"י שאין דרך הליבדקס לסייע לגמל, שזה מושך לכאן וזה מושך לכאן. והוא ממש מאותו עניין של סוס קשור בצדי הקרון או מאחריו. ובמשנתנו (פ"ח מ"ה): והרמך מותר. ועיין במפרשים. אבל בספרי (כי תצא פי' רל"א) הנ"ל: יחדו פרט לרמך. ומשמע ג"כ שהטעם הוא שרמך ("דלא כלינס", עיין בירושלמי שם) אינו מסייע לשום בהמה, ומותר לנהוג עם כולם. ועיין להלן. ועכשיו באו לידי תשובות בעלי התוספות מכת"י (הוצ' רא"י איגוס) והובא שם בשם הריב"ק (עמ' 100): ונראה לפרש דיחדו משמע ליה, דשני מינין יכולין לעשות זה עם זה מלאכה, על זה הקפידה תורה בהנהגתם, לאפוקי לובדקיס וגמלים או רמך 3 הריב"ק מפרש שם את הספרי הנ"ל שמפורש שם: יחדו , פרט לקושר הסוס לצידי הקרון, או לאחר הקרון, ואת הלובדקס לגמלים וכו', יחדו, פרט לרמך. עם כל בהמה, לפי שאין מתנהגים זה עם זה. ואע"ג דתניא בתוספתא ולא הלובדקיס, והכא (כלומר, בספרי הנ"ל בהערה 3) קפטר ליה, איכא למימר דסתמא דברייתא דספרי אליבא דר' יהודה, דבת' (כ"ה בכת"י. כלומר, דבתוספתא) תניא ר' יהודה (עיין להלן בסמוך ומש"ש) מתיר.

ר' מאיר מתיר. וכ"ה בפירוש רבינו הלל, בריבמ"ץ 4 לפי פירוש לתמיד המיוחס להראב"ד, עיין לעיל הע' 2. ובראבי"ה 5 בראבי"ה חסרה המלה "מתיר" והשלימה המו"ל ע"פ הרא"ש הנ"ל לעיל שו' 7–8. וכן מוכח מדברי הראבי"ה בעצמו להלן שם: ורישא דמתיר ר' מאיר, כשקושרים לצידי הקרון וכו'. הנ"ל. וכן בירושלמי (פ"ח רה"ג, ל"א ע"ג): תני ר' מאיר פוטר. אבל בס' יריאים ובסמ"ג הנ"ל (בשם התוספתא): ור' יהודה מתיר. וכן העתיק הריב"ק שהבאנו לעיל בסמוך. 6 עיין בה"ג ד"ב, עמ' 640, ובמשנתנו כאן פ"ח מ"ג. וכנראה שיש לתקן בה"ג ע"פ המשנה, עיין בבלי ב"מ ח' ב'. ולעצם העניין מוכח מן הלשון שהמתיר מתיר בכולם, ואפילו קשירת ליבדקס לגמל, 7 מתוך סדור הלשון בר"ש פ"ח מ"ד ובאו"ז (ח"א סי' רפ"ג, ל"ח ע"ג) משמע שהם פירשו בירושלמי שדברי ר' מאיר אינם עונים אלא על הרישא, ומתיר לקשור את הסוס בצידי הקרון, או לאחריו, אבל אינו מתיר לקשור את הליבדקס לגמל. וכן משמע אף בירושלמי עצמו. ומטעם זה, כנראה, הקיפו בסוגרים את המלים "או הדולפקס לגמלים" בספרי עם הגהות הגר"א. ועיין בסמ"ג הנ"ל, ואין שם אלא קיצור. כפי שיוצא ברור מן הספרי הנ"ל (בכל הנוסחאות), וכפירוש הריב"ק הנ"ל. וטעמו של ר"מ הוא מפני שאין כלאים אלא "יחדו", כלומר, כשהם מסייעים אחד לשני, פרט לקושר בצידי הקרון, שזה מושך לפניו וזה מושך הצידה, ופרט ללובדקיס לגמל, שזה מושך לכאן וזה מושך לכאן. ופרט לרמך, שכולם מודים בו, מפני שאינו מסייע לשום בהמה. 8 ואפילו אם נפסוק שאסור לנהג בכלאים אעפ"י שאין עליהם שום משא (עיין להלן שו' 9–10), הוא דווקא בבעלי חיים שמסייעים אחד לשני, אבל אם אין מסייעים אחד לשני אין כאן יחדו, ומותר לשיטת ר' מאיר (או ר' יהודה).

9. אם היו מסיעין וכו'. ראשונים וירושלמי הנ"ל. ובה אף ר' מאיר מודה, שהרי יש כאן יחדיו.