תוספתא כפשוטה על כלאים ה:כד

50-51. פשתן שצבעו בחרת לא וכו'. ס' האשכול עמ' 42 הנ"ל, ירושלמי פ"ט ה"ב, ל"ב ע"א. ולא היה דרכם לצבוע בחרת (צבע שחור, עיין במשנת נדה ספ"ב) אלא צמר, ולא פשתן (ר"ש פ"ט מ"ב). ועיין אהצו"י עמ' 71.

51. לא ימכרנו לגוי. שמא ימכרו לישראל ויטעה הישראל לחשוב שהיא של צמר, ויחברנו לבגד של צמר, ובירושלמי חסרה הלכה זו.

אימרא לפשתן המפורסמת. בס' האשכול הנ"ל: ולא יעשנו אימרה לפשתן הפורסת. ואית דגרסי ולא יעשנו אימרה לפשתן, ולא יעשה המפורסמת. ובירושלמי הנ"ל: לא יעשה ממנה אימרה מפורסמה. וכנראה שהגוים נהגו לעשות את הבגד ואת האימרא משני מינים. ועיין רש"י שבת ק"ה א'. ובירושלמי קידושין רפ"ד, ס"ה ע"ב: פירסמו עצמן כאימרא בחלוק. ובס' השרשים לר"י אבן ג'נח ערך אמר, הוצ' בכר עמ' 39: האמירך (דברים כ"ו, י"ח) וכו', פרסם אותך ושמך לאות. ועיין אוה"ג חגיגה, הפירושים, עמ' 52 הערה ג'. וטעם האיסור הוא מפני מראית העין, עיין בירושלמי הנ"ל.

51-52. בכרים ובכסתות הרי זה מותר. כלומר, מותר לעשות ממנו אימרא לכרים ולכסתות מפני שהיא אימרא שאינה מפורסמת, שתשמישן בבית, ולא גזרו בה משום מראית העין (הרש"ס בירושלמי, קמ"ט ע"ב). ובירושלמי הנ"ל מקשה ממנה על רב שאמר: כל שהוא אסור מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. ובר"ש (פ"ט מ"ב) פירש שבכרים ובכסתות מותר אפילו מפורסמות. ועיין במשנתנו פ"ט מ"ב, ובס' האשכול הנ"ל עמ' 44 ובהערות שם.