תוספתא כפשוטה על כלאים ה:כג

49. הפוקרית והציפה וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: הפקרית והציפה וכו'. ובס' האשכול עמ' 42 הנ"ל: "הפקרית והציפה, ואית דגרסי הפוקרין והציפה וכו' ". ובתו"כ קדושים (סוף פרק ד', פ"ט ע"ב): יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן? ת"ל בגד. ובספרי כי תצא (פי' רל"ב עמ' 265): יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן? ת"ל שעטנז, דבר ששוע טווי ונוז. ובפי' רבינו הלל שם (ע"א ע"א): "גזי צמר היינו שקושרין בלכון פוקירא". ונראה שצ"ל: היינו שקורין בל' יון פוקירא (ποκάριον), והיינו גיזי צמר, וציפין הם קרובים למוכי צמר (עיין במלונות ערך ציף, ובערוך ערך צף). ולהלן שבת פ"ה (בד פ"ו) ה"ב: יוצאין בפיקרין ובציפא וכו'. ובבבלי שם נ' א': יוצאין בפקורין ובציפא וכו'. ופירש רב האי (אוה"ג שם, הפירושים, עמ' 21): אדם קרח מביא צמר וצובעו וקושרו למעלה ממצחו עם חתיכת בגד וכו'. 64 רש"י פירש שם שפקורין הוא פשתן. ובבבלי שם מ"ה א': טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר וכו', והיינו גיזין היינו פוקרין.

אין בהן משום כלאים. מדברי הספרי הנ"ל מוכח שהטעם הוא מפני שאינן שוע טווי ונוז, ואפילו כורך עליהן משיחה של פשתן. עיין בתוספתא ובבבלי הנ"ל.

50. ואם תפרן מקבלין טומאה וכו'. ומכאן מוכח שאם חברן ע"י תפירה דינם כבגד, ואסורין משום כלאים. וכבר נחלקו הגאונים 65 עיין אוה"ג יבמות, עמ' 9 ואילך, ס' האשכול הנ"ל, עמ' 41 הערה ב', שם, עמ' 44. אם תפירה היא חיבור לעניין כלאים. ומכאן מוכח שאפילו לא היו שועים יחד, אלא כל אחד לבדו, מכיוון שחיברם ע"י תפירה אסור. ועיין מ"ש ר' אליהו מזרחי בפירוש עה"ת קדושים י"ט, י"ט. ועיין ר"מ פ"י מה' כלאים ה"ג ובטיו"ד סי' ש' ובב"י שם ד"ה ומ"ש להתיר בשק של פשתן שממולא צמר וכו'. ועיין בתוספ' שבת נ"ז ב' סד"ה אין. ובליקוטים שבסוף דרשות מהרי"ל (קרוב לסוף הספר): וכן אמר דשק של פשתן קשור מלא צמר, או גיזין, אסור לישב עליו. ועיין מה שהאריך בכל העניין בס' הזכרונות פ"ג, ט' ע"א ואילך.