תוספתא כפשוטה על כלאים ה:כב

47-48. ר' חנניה בן גמליאל אומ' וכו'. ספרי כי תצא פי' רל"ב עמ' 265. ובמשנתנו פ"ט מ"ט נשנתה הלכה זו בסתם, או בשם ר' יוסי. 59 עיי"ש במשנה. ובס' יריאים שנביא להלן פירש שבמשנתנו ההלכה היא המשך מדברי ר' יוסי שם. ועיין בראשונים שנביא להלן.

48. לא יקשור סרק של צמר ושל פשתן וכו'. וכן מעתיקים בשם התוספתא בס' האשכול הנ"ל, 60 ושם: בשל פשתן, וכן בס' יריאים ד"ו, וכן גרסו כמה מן הראשונים בספרי הנ"ל, וכ"ה במשנתנו. והיא היא. בס' יריאים השלם סי' של"ג, בפי' רבינו הלל לספרי הנ"ל (ע"א ע"ב), 61 ובהעתקה שם: סרט, אבל מתוך פירושו ברור שצ"ל: סרק. בסמ"ג לאוין רפ"ג, פ' ע"ד, בשבה"ל ח"ב (הסגלה חכ"ו עמ' 76). וכ"ה בספרי הנ"ל בכל הנוסחאות. ובמשנתנו הנ"ל: לא יקשר סרט וכו'. אבל בכמה נוסחאות שם: סרק (עיין דק"ס ואהצו"י עמ' 87), וכן הביאו משם (שתי הנוסחאות) בפי' המיוחס להראב"ד תמיד כ"ז ב' 62 ר' פראג י"ד ע"א. ושם בטעות "הפרוט", אבל מתוך פירושיו שם מוכח שגרס בלשון אחת סרט (עיין ערוך ערך סרט), ובל"א גרס סרק, עיי"ש בפירושיו. ובכפו"פ פנ"ט עמ' תשע"ח. ובפיה"ג למקואות פ"ט עמ' 122: "או סרק של פשתן וכו'". וכנראה שהיא רצועת פשתן סרוקה, ועיין ישעי' י"ט, ט', וילקוט זכריה רמז תקע"ב (בשם פסיקתא רבתי), והשוה בבלי סנהדרין צ"ג א'. ולעצם העניין משמע ממשנתנו, מן התוספתא ומן הספרי, שצמר ופשתן המחוברים ע"י דבר אחר הם כלאים. וכן פירשו את התוספתא בס' יריאים, במיוחס להראב"ד תמיד, בשבה"ל ובסמ"ג הנ"ל, וכן פירשוה ר"מ בר' חסדאי (לפי שו"ת מהר"ח או"ז סי' ח', ד' סע"ב) ובחידושים שנדפסו ע"ש שטמ"ק ביצה ט"ו א'. וכן פירשו את המשנה ואת הספרי הנ"ל זקני נרבונא (עיין בראב"ן סי' קי"ו, הוצ' ר"ש אלבק, מ"ז ע"ג). וכן פסק הר"מ בפ"י מה' כלאים ה"ג, ועיין בפיה"מ למשנתנו הנ"ל, ובפ"ח מ"ד. ואעפ"י שכבר שמענו לעיל (שו' 31) שאף חיבור ע"י דבר אחר אסור בכלאים, תירץ במיוחס להראב"ד הנ"ל שכאן אשמעינן שאפילו חיבור ע"י עור שאינו אריג כלל (עיין במשנת כלים פכ"ז מ"א) ואינו מהוה ארג אחד עם הצמר והפשתן, מ"מ הוא כלאים. וכן משמע בספרי הנ"ל שמוסיף כאן: כשתמצא אומר 63 בשנו"ס: כשתימצי לומר, עיין מ"ש בפירושו לעיל תרומות פ"ה שו' 56. השק והקופה מצרפים את הכלאים. ועיין במשנתנו הנ"ל ובפיה"מ להר"מ. והמתירים לחבר ע"י דבר אחר (עיין בר"ש למשנתנו) תירצו שהאיסור הוא כאן (ובמשנתנו) מפני שמחבר את הפשתן והצמר בשעה שקושר את הסרקים לחגור בהם את מתניו. וכן פירש ברבנו הלל לספרי הנ"ל, ע"א רע"ב, אבל עיי"ש בהמשך הדברים. ובס' יריאים הנ"ל פירש שמשנתנו היא ר' יוסי (עיי"ש) או ר' חנינא בן גמליאל, וחחכמים חולקים עליהם. וכן פירש בראב"ן סי' קי"ו, הוצ' אלבק, מ"ז ע"ד. ועיין מ"ש לעיל שו' 31, ולהלן שו' 52.