תוספתא כפשוטה על כלאים ה:כא

45. צמר שנתנו בפשתן וכו'. בכי"ע, בס' האשכול (עמ' 42) הנ"ל ובפי' לתו"כ המיוחס להר"ש קדושים ספ"ד, ע"ט ע"א: הנותן צמר בפשתן וכו'.

46. שבשעה שהיה ליגוז היה ניטוה. בד: שהיה לגזוז וכו'. בכי"ע: שהיה לוגין (צ"ל: לוגיז) וכו'. ובס' האשכול הנ"ל: שהיה לגוז וכו'. ובמיוחס להר"ש הנ"ל: "בשעה שהיה לוגז היה נטוה. פי' צמר שאינו טווי ורוצה לארוג בגד דק וכו' אסור, שכשהן לוגזין הן טוין. לא (נ"ל ברור שצ"ל: ל"א = לישנא אחרינא) להיות (ה)אורג עליו, לעכב האורג בתחילת האריגה, שלא יעלה וישמוט, וקושר ראשו (צ"ל: ראשי) השתי בצמר ובפשתן. ואסור לעשות כן, שנטווה בעסק הלגיזה וקשירת החוטין. וחכמי לוניל כתבו כן". ורבינו המפרש באר ע"פ התוספתא שלנו את הירושלמי (פ"ט סה"א): ר' שמואל בר רב יצחק הוה מפקד גו בייתיה דלא מוקמה נבל 57 =נוול, נול, עיין ירושלמי ב"ב פ"ב סה"ג, י"ג סע"ב. והוא כסא אריגה. ובמיוחס להר"ש גרס בירושלמי כלאים: גבב דעמר גבי גבב דכיתן. דעמר מיקמי נבל דכיתן, בגין פיפה. כלומר, ששפת האריג 58 פיף, עיין במשנתנו פ"ט מ"ט ובמלא"ש שם. ובד"ח של המשנה נשתבש: פיו. של הצמר לא יתחבר עם שפת הבד של פשתן וייטוו יחד. ולעצם העניין נראה שהיו מותחים במלגז (עיין תרגום ש"א י"ג, כ"א ובפי' הרד"ק שם), או סורקים בו את הצמר, כדי להכשירו לטוייה, ומכיוון שהצמר הוא על הפשתן, יש לחשוש שמא יאחז קצת מן הפשתן בשעת הלגיזה, וייטווה יחד עם הצמר. ולהלן שבת פ"ט (בד פ"י) ה"י: שנים אוחזין במלגז ולוגזין, בכרכר ושובטין וכו'. וכ"ה בתו"כ ויקרא, חובה, פרש' ז' ה"ט, כ"א ע"ד, בבלי שבת צ"ב ב'. ופירשו כל המפרשים (עיין ערוך ערך מלגז ורש"י בשבת שם) שלגיזה היא ממלאכת התבואה, אבל מכאן נראה שהיא ממלאכת הטוייה, ונסמכה שם לשביטת הכרכר.

46-47. אמ' ר' שמעון בן לעזר למה וכו'. עיין בתשה"ג הרכבי סי' מ"ט עמ' 24, שערי תשובה סי' ס"ב, אוה"ג יבמות עמ' 9 ואילך, ס' האשכול הנ"ל עמ' 44.

47. מפני שמיליז את אביו וכו'. במקבילות: נלוז ומליז וכו'. אבל בתשה"ג הנ"ל: ואעפ"י שבמשנת תורת כהנים (בשע"ת הנ"ל: שבתו"כ) הסיע ר' אלעזר את הנון הזה ללמד, ואמר דבר המליז את ישראל מאביהן שבשמים, כלומר, מרחיק, מעיקר אל יליזו מעיניך (משלי ד', כ"א; ג', כ"א), אבל הדרך הראשונה היא העיקר וכו'. וכנראה מגירסתו, שבתו"כ שלפניו חסרה המלה "נלוז" כמו בתוספתא כאן. ועיין בפיה"מ להר"מ למשנתנו. ולכאורה היה אפשר לפרש מליז מלשון לעז, אבל עיין בתוספ' סנהדרין ח' א' ד"ה מוציא.