תוספתא כפשוטה על כלאים ה:טו

35. לובש אדם שתי חלוקות וכו'. תשה"ג שע"ת סי' ס"א, אוה"ג ביצה עמ' 16 (ובהערות שם), ס' האשכול הנ"ל עמ' 43 (בשם גאון): כדתניא לובש אדם שני חלוקין זה על גב זה וכו'. 44 ועיין בהערות שם. ויש להוסיף שבה"ל ח"ב (שנתפרסם בשבועון "הסגלה" חכ"ו, עמ' 76) בשם רב שרירא. ובשם התוספתא בס' האשכול הנ"ל עמ' 42, ס' יריאים השלם עמ' 372, רא"ש ה' כלאי בגדים, נדה פ"ט סי' כ"ה. ופסקה הר"מ בפ"י מה' כלאים הי"א ובטיו"ד סי' ש'. ועיין בספרי כי תצא פיס' רל"ב עמ' 265, ולעיל שו' 13–14 ומש"ש.

36. ובלבד שיתן את המשיחה וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. ובס' האשכול וס' יריאים הנ"ל: ובלבד שלא יתן וכו'. וכבר הוכחנו לעיל שביעית פ"ו שו' 42–43 שאין הבדל בין "ובלבד ש" ובין "ובלבד שלא", עיין מ"ש שם. וברא"ש הנ"ל מעתיק בשם התוספתא: ובלבד שלא יטרוף את המשיחה וכו'. וכ"ה בר"מ הנ"ל בכל הדפוסים הישנים ובכי"י (בד"ח בטעות: שלא יכרוך וכו'). ופירושו, כנראה שלא יערב את המשיחות של שתי החלוקות, ויקשרם יהד בין הכתיפות. ועיין היטב בבבלי שבת נ"ד א'. ועיין באו"ז ח"א סי' ש"ג, ל"ט ע"ב, ובשו"ע יו"ד סי' ש' ס"ק ד'. ובתשה"ג הנ"ל אסרו לחבר את החלוקים ע"י תפירה, ולא העתיקו כלל בבא זו. וכנראה שפירשו שהאיסור כאן הוא מחמת טריפת המשיחות וקשירתן. ולשיטת הירושלמי האיסור הוא מפני שאינו יכול לפשוט את התחתון אם לא פשט את העליון, עיי"ש פ"ט ה"ה, ל"ב ע"ד, ומ"ש בירושלמי כפשוטו עמ' 97. אבל בלי קשירת המשיחה למעלה, יכול לפשוט את התחתון דרך ראשו אם בית הצואר של התחתון הוא רחב הרבה.