תוספתא כפשוטה על כלאים ה:יד

33. חלוק של צמר שניפרס ופירפו וכו'. וכ"ה בד (אלא ששם: שנפרם). וכן בס' האשכול הנ"ל: הלוקח 39 כנראה שזו היא דיטוגרפיא מוטעית מן המלה "החלוק", ושכח הסופר למוחקה. חלוק של צמר שנפרס ופרפו בחוט של פשתן, ושל פשתן שנפרס ופרפו בחוט של צמר, אם תפרן אסורין וכו'. ובכי"ע: חלוק של צמר שנפרס ופירפו בחוט של פשתן ושל צמר, אם תפרן אסור וכו'. וכעין גירסא זו היתה ידועה לר"ת אלא שחסרו שם אף המלים "אם תפרן", שכן הוא כותב (לפי הראבי"ה ח"א סי' קצ"ג עמ' 225): ולדברי האומר ופרפו בחוט של צמר ושל פשתן, תיקשה ליה אמאי נקט חלוק של צמר שנפרם ופרפו אסור, תיפוק ליה דאסור משום החוט לבדו שהוא שעטנז, וחלוק של צמר ופריפה כדי נסבה, שהרי אפילו לא היה שם חלוק, ולא היה החוט בפריפה, היה אסור החוט לבדו וכו', וטעות גמור בספרים וכו'. ואשר לגירסה הנכונה לדעתו, כתב לעיל שם (עמ' 224): "בתוספתא שלנו מצאתי חלוק [של צמר] שנפרם ופרפו בחוט אסור, ולא יותר, ופירושו כן הוא, חלוק שנפרם, כמו בגדיו יהיו פרומים (ויקרא י"ג, מ"ה), ופרפו בחוט [כלומר, של פשתן], שסתם חוט של פשתן הוא וכו'. ונראה שהא קמ"ל הברייתא דפריפה חיבור הוא לכלאים (וחסרו לפניו המלים "אם תפרן", עיין מ"ש לעיל ומ"ש להלן) וכו'" וכן מעתיק גם הראבי"ה בעצמו (שם סי' ר"ו עמ' 296): והא דתנן בתוספתא דכלאים חלוק של צמר שנפרם ופרפו בחוט אסור, כגון שלא יכול להתקיים [בלא] פרפו. 40 ר"א אפטוביצר לא דייק בדברי הראבי"ה, ותיקן שלא כהוגן, וכל דבריו בהערות 13–14 מיותרים. ומ"ש הראבי"ה שם בשו' 11: שאינו יכול להתקיים, כוונתו על הפרוץ. ולפני הר"מ היתה כאן כנראה הגירסא: חלוק של צמר שנפרם פורפו (במקום "ופירפו" שלפנינו) בחוט של פשתן, ושל פשתן שנפרם פורפו בחוט של צמר. אם תפרן וכו', עיין בפ"י מה' כלאים ה"י, וכן מעתיק בכפו"פ פנ"ט עמ' תשע"ב. וברא"ש (נדה פ"ט, ה' כלאי בגדים סי' כ"ד): תוספתא חלוק של צמר שנפרם פורפו (כ"ה בד"י. וכן מעתיקו בטיו"ד סי' ש') בחוט של פשתן, ואם תפרו אסור משום כלאים, וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכו', וכתב ר"ת 41 כצ"ל, כמו שהוא בטיו"ד סי' ש' הנ"ל, וכיוון לתשובת ר"ת שבראבי"ה הנ"ל. ולפנינו ברא"ש בט"ס: ר"ח . דטעות הוא בתוספתא, דקשר הוא חיבור לענין כלאים וכו'. [ועיין שבה״ל בהסגלה חכ״ד עמ׳ 72.]

34-35. אם תופרן אסורין משום כלאים ויוצאין בהן בשבת. כלומר, כל בגד שנפרס (או: נפרם) ותפרו יוצאין בו בשבת, אבל אם פרפו בלבד, אינו יוצא בו בשבת, מפני שהחלק שנפרם נראה כמשא. 42 עיין בספר התרומה קרוב לסופו ד"ה אמנם אם הלולאות. ואעפ"י שאמרו במשנת שבת (פ"ו מ"ו ומ"ז) שפריפה היא חיבור לעניין שבת, הוא דווקא בפריפה על האבן, או על האגוז וכו', שכובד האגוז מחזיק את החוט בלולאה ואינו נותן לו לצאת. אבל פריפה גרידא אפשר שאף היא חיבור לעניין כלאים (לחומרא), אלא שאין יוצאין בה בשבת (לחומרא), מפני שהיא עלולה להתפרק. ועיין בה' כלאים להרא"ש הנ"ל. ועיין להלן שו' 50 ומש"ש. ברם לפני ר"ת הנ"ל לא היה כ"ז בתוספתא, וכנראה שלא היתה ידועה לו כלל נוסחא שכתוב בה "אם תפרן" (עיין מ"ש לעיל), אבל ידע חלק מן הנוסחא שלנו, שכ"ה כותב (ראבי"ה הנ"ל סוף עמ' 224): דפריפה חיבור היא לכלאים, כי ראיתי מקומות 43 כלומר, בניגוד לתוספתא "שלנו" שהזכיר לעיל שם ראה באילו מקומות טפסים אחרים של תוספתא שכתוב שם וכו'. ואפטוביצר לא כיוון יפה. כתוב שם, אסור משום כלאים, ויוצאים בהם בשבת וכו'. וכן גרס גם הראבי"ה (עיי"ש עמ' 296, וכמו שהעתקנו לעיל): ופרפו בחוט אסור, כגון שלא יכול להתקיים [בלא] פרפו, ויוצאין בו בשבת, כדתנן (כ"ה בכי"א. משנת שבת פ"ו מ"ו הנ"ל) מדיות פרופות וכו'. ולגירסת ר"ת וראבי"ה הכל הולך על פריפה, ותפירה לא נזכרה כלל בנוסחאות שלהם.