תוספתא כפשוטה על כלאים ג:ג

9-10. מחיצת הכרם שנפרצה וכו'. בבלי ב"ק ק' סע"א, ב"ב ב' סע"א. וברמב"ן שם: ה"ג כדתניא מחיצת הכרם, וכן כתוב בפי' ר"ח ז"ל 11 עיין גנזי שכטר, הוצ' הר"ל גינצבורג ה"ב, עמ' 352, ותשה"ג אסף הוצ' מק"נ ירושלים תש"ב, עמ' 208. ולא גרסי' כדתנן וכו', דמיתניא בתוספתא דכלאים. ועיין גם בכפו"פ פנ"ח עמ' תשנ"ח. ועיין בתוספות ב"ק וב"ב שם, ובחי' הראב"ד לב"ק שם.

10. אומ' לו גדור וכו'. ופירשו בתוספ' שם שאומרים כן לבעל הכרם מפני שהוא המזיק. ועיין בשטמ"ק לב"ק הנ"ל מ"ש בשם ר' יהונתן ובשם פריטי הרמ"ה.

אומ' לו גדור וכו'. ר"ת (בס' הישר סי' ת[ק]כ, מ"ט ע"ב, ובתוספ' ב"ב וב"ק הנ"ל) פירש שנקטו כאן פעמיים אומ' לו גדור, כדי ללמדנו שאין התוספת שבפירצה הראשונה מצטרפת עם השניה, ויש שפירשו (תוספ' שם) שצריך להתרות בו אף בפעם שניה.

10-11. אם נתיאש הימנה וכו'. וכ"ה בבבלי שם. והראשונים נדחקו בלשון, עיין במיוחס לר"ג במקומו. וביד רמה ב"ב כתב: ודוקא דומיא דנתייאש דגליא אדעתיה דלא ניחא ליה השתא למיגדר וכו'. וכבר הוכחנו לעיל (עמ' 3 שו' 14 ד"ה שנתיאשו) שבלשון א"י להתייאש פירושו גם להתרפות ולהתרשל, ואף כאן פירושו שנתרשל ולא גדר.

11. וחייב באחריותה. כלומר, בעל הכרם חייב לשלם לשכנו בעד התבואה שנאסרה. והעמידוה בב"ק הנ"ל כר"מ דדאין דיני דגרמי.

11-12. שלש כנגד שלש. ריבמ"ץ פ"ז מ"ב. ובמשנתנו (רפ"ה): כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן הרי זה נקרא כרם דל. 12 כ"ה בכי"מ, קויפמן, פרמה, משנה שבירושלמי בכי"ל ועור. ועיין במלא"ש. ומפרשת התוספתא כאן: כמה תהא מטעתה שלש כנגד שלש, כלומר, זהו כרם דל. ומכאן מקור הר"מ בפ"ז מה' כלאים ה"ח. 13 ועיי"ש אף בפ"ז ה"ב. ובירושלמי (פ"ד ה"ג, כ"ט ע"ב) אמרו שבפחות משלש כנגד שלש אין לכרם מחול. וסתם כרם קטן נטוע כן. ועיין ספרי שופטים פי' ק"פ עמ' 223, ובמקבילות שבירושלמי מכות (פ"ב ה"ז, ל"א ע"ד) ובבלי שם (ט' ב'). ועיין רדב"ז פ"ז מה' כלאים ה"ב.

12. ניטלה אחת מן החיצונות כמה יהא ביניהן וכו'. ברישא, בשלש כנגד שלש, לא איכפת לנו אם אחת מן החיצוניות (מצד אחד) מרוחקת יותר מח' אמות או מקורבת פחות מד' אמות, כזה או כזה , שהרי אם אפילו לא נצרף את המרוחקת או את המקורבת (עיין במשנתנו פ"ה מ"ב ובירושלמי שם) ישאר לנו כרם כהלכתו. 14 בירושלמי פ"ד ה"ג, כ"ט ע"ב: אין זנב לכרם גדול, שאי את זקוק לו, וממילא לא איכפת לנו אם גפן אחת מרוחקת ממנו יותר מח' אמות. אבל אם ניטלה אחת מן החיצוניות צריך שכל הגפנים כולם יהיו נטועים כהלכתן, וכמו שמפרשת התוספתא. ובמשנתנו (פ"ד מ"ו): הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הרי זה כרם. שתים כנגד שתים ואחת בנתים, או שתים כנגד שתים ואחת באמצע, אינו כרם. ופירשו הר"י מיגש (לפי שטמ"ק ב"ב י"ד א') והר"מ (בפיה"מ ובפ"ז מה' כלאים ה"ז) שאחת יוצאה זנב פירושה שהיא עומדת כנגד האויר שבין אורך שתי השורות, כזה וכ"ה הציור ברש"י סוטה מ"ג א' (עיין במלא"ש כאן ובתיו"ט). וכן, כנראה, פירש גם בערוך ערך חצב א' (ושני הפירושים עניין אחד הם). אבל בריבמ"ץ, בר"ש למשנתנו ובתוספ' לזבחים (ל"א ב' ד"ה שלא) פירשו שאחת יוצא זנב פירושו גפן שלישית בשורת השתים, כזה ומן התוספתא שלנו יוצא ברור כפירוש זה, וכן הסתייע ממנה בריבמ"ץ (פ"ז מ"ב) שכתב: והיינו דתניא בתוספתא וכמה היא מטעתה ג' כנגד ג'. ניטלה החיצונה, מצד זה נשארו ב' ומצד השני נשארו ג', (והיינו) [והא] דתנן המבריך ג' גפנים [בהברכת שתים מן השלש סגי], 15 כנ"ל להגיה ע"פ הר"ש שהולך ברגיל בעקבות הריבמ"ץ. שיבואו ב' כנגד ב' ואחת יוצא זנב. 16 ובקול הרמז למשנתנו כיון מדעתו לראיית הריבמ"ץ, והסכים לו הרד"ף בשושנים לדוד, אבל בח"ד חזר בו מחמת קושי בלשון התוספתא, וכבר תירצנו קושי זה בפירושנו לעיל. ועיין גם להלן שו' 23–24 ומש"ש. ובירושלמי (פ"ד ה"ו, כ"ט ע"ג) משמע שכן היתה צורתם של כרמי הכנעניים. אבל הרומיים היו נוהגים לנטוע את כל הכרם שתים כנגד שתים ואחת בפנים, באמצע, נגד האוירים. 17 כזה ⚄ עיין בספרו של קולומילא de re rustica ס"ג פי"ג סי' ד'; שם רפט"ו. וכן נהגו גם בשאר אילנות. 18 עיין במלונות ללשון רומי ערך quincunx. ואף היהודים נהגו לנטוע לפעמים את כל הכרם חמש חמש, ע"פ דרכם הם, 19 עיין בבלי ב"ב י"ד א'. ועיין בפי' הראב"ד שהביא בשטמ"ק שם. ולאו דווקא בגפנים אלא גם בשאר אילנות. 20 עיין במשנת סוטה פ"ח מ"ב, ספרי שופטים פי' קצ"ה, עמ' 235, ירושלמי סוטה פ"ח, כ"ב ע"ד, ובבלי שם מ"ג ב'. ועיין גירסת התוספתא בפי' הרש"ס, פ"א ע"ב.

13-14. שתים פוחת מארבע וכו'. המלה "פוחת" נשתרבבה מלמטה, ואינה בד, בכי"ע ובפי' הרש"ס הנ"ל.

14. והזנב פחות מארבע אמות וכו'. המוסגר במרובעים הושלם ע"פ כי"ע, וכ"ה בריבמ"ץ הנ"ל (והועתק גם בפי' הרש"ס, קי"ז ע"ב) וכע"ז גם בד. ובכי"ו נשמט כ"ז ע"י הדומות.

14-15. יתר על שמונה. בד ובריבמ"ץ: או יתר וכו'.

15. כנגד שתים פחות מארבע אמות יותר וכו'. וכ"ה גם בריבמ"ץ הנ"ל (אלא ששם: או יותר). אבל בד בטעות: כנגד שתים מארבע אמות עד שמנה או יתר על שמנה וכו'.

16. ועד שמונה הרי זה אינו כרם עד שיהו וכו'. וכ"ה בד ובריבמ"ץ הנ"ל. אבל בכי"ע: ועד שמונה עד שיהו שתים כנגד שתים וזנב מארבע אמות ועד שמונה. ויש כאן השמטות בט"ס.