תוספתא כפשוטה על כלאים ג:טז

57. החצב ר' ישמעאל אומ' וכו'. בכי"ע: ר' שמעון אומ' וכו'. ובס' הישר לר"ת סי' תכ"ו, מ"ב ע"ג: החצוב ר"ט (צ"ל: ר"ש) אומר כלאים וחכמים אומרים אינן כלאים. וחצב הוא urginea maritima, כלומר, בצל הים, והוא מצוי מאד בא"י. והאכרים נוהגים לתחם בו את שדותיהם, וכן רגילים הגוים לנטוע בו יחור של תאנה כדי למהר את השרשתו, והוא מאכל צבאים, 76 עיין על כ"ז מ"ש לעף בפלורה ח"ב, עמ' 190 ואילך. וכ"ז מתאים למסורת חז"ל בטיב צמח זה. 77 עיין ירושלמי פאה פ"ב ה"א, ט"ז ע"ד; בבלי ב"ב נ"ו א'. ומסרו שם שבו תיחם יהושע את הארץ. ובמשנתנו פ"א מ"ח מבואר שהיו נוטעין בו יחור של תאנה. וכן שמש כמאכל לצבאים, עיין להלן שבת פי"ד (בד פט"ו) רה"ח ובמקבילות.

57-58. וחכמים אומ' אין כלאים. עיין במשנתנו פ"א מ"ח, והיא אף כחכמים כאן, שהרי לעניין הרכבה הרי אף אילן באילן אסור. וכן בס' הישר הנ"ל: "בכלאי הכרם קמיפלגי", כלומר, אבל לא בהרכבה, עיי"ש.

58. כשות ר' טרפון אומ' אין כלאים. בבבלי שבת קל"ט א', ובנוסח הרש"ס גם בירושלמי כאן ספ"ה (ק"א סע"ב): אין כלאים בכרם. ולעיל פ"א שו' 30 אמרו שאין מרכיבין כשות על גבי האיזמא, מפני שהוא ירק בירק, ועיי"ש גם בשו' 31 ומש"ש. וכבר הבאנו שם את פירוש רב האי שכשות (cuscuta) הן כמין חוטין ירקרקין שעיקרן בארץ ופרין על הקוצין וכו', ור' טרפון חשיב לכשות כאילן לעניין כלאי הכרם. אבל בהרכבה אף הוא מודה, כמו שכתבנו לעיל.

וחכמ' אומ' כלאים. כפשוטן של הברייתות לעיל פ"א הי"א והי"ב, ודינם כירקות שגדלים משרשיהם, עיין היטב בבבלי עירובין כ"ח ב'.

58-59. אמ' ר' טרפון אם כלאים בכרם וכו'. בכי"ע: אמ' להם אם כלאים וכו'. ותשובת ר' טרפון איננה בבבלי ובירושלמי נוסח הרש"ס הנ"ל. ומלשון התוספתא משמע שהחכמים סוברים שכשות אינה כלאים בזרעים, שהרי אין משיבין את האדם אלא כמדותיו (עיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 158). ועיין במשניות שמנו בירושלמי עירובין פ"ט ה"ד, כ"ה ע"ד, וחגיגה פ"ג ה"ד, ע"ט ע"ג. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה וכן מנו.