תוספתא כפשוטה על כלאים ג:טו

55. הקנים והחגין והוורד וכו'. וכ"ה בכי"ע (אצל צוק' בטעות: והזורד). ובד: הקנים והחבין וכו'. ובס' האגור להר"ש ג'מע הנ"ל (עמ' 20): ובתוספתא כלאים והקנים והתגין (צ"ל: והחגין) והוורד והאטדין וכו'. ובס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו הנ"ל: הקנים והפגין (צ"ל: והחגין) והאיטדן (צ"ל: והאטדין). "והוורד" חסר שם. ובכפו"פ פמ"ח (עמ' תרס"ג, ד"ר תכ"א ע"ב): עוד הביא ז"ל ראיה מהתוספות מסכת כלאים פ"ג הקנים והחגין והורד והאטדים וכו'. ובירושלמי ספ"ה: הקנים והאגין (בנוסח הרש"ס: וההיגין) והוורד (בכי"ר: והוירד) והאטדין וכו'. והנה חגין, אגין, הם הגין, מיני קוצים, והם אילנות (בניגוד להיזמי) עיין לעיל פ"א שו' 31 ושו' 30. ואשר לוורד הרי שנינו בבבלי (עירובין ל"ד ב'): דתניא הקנים והאורדין 71 כ"ה בכי"מ. ובכ"י אוקספורד ובכל הדפוסים הישנים: והעזרדין (והעוזרדין), עיין דק"ס שם עמ' 128, הערה צ'. אבל במאירי שם, עמ' 49: והורדים. והאטדין וההגין מין אילן הן ואינן כלאים בכרם. וברור שצ"ל שם: והאזרדין 72 עיין הערה 71. במקום: והאורדין. והם אזרדין הם עוזרדין שבגמרא שם. וכן בתשה"ג הרכבי סי' כ"ז (אוה"ג שבת עמ' 96): "עוזרדין. וכן פירושו בלשון ארמי קני דזרדתא וכו', הקנים הרכים הנוחים להשבר נקראין אלבנטי, והן שאינן אוזרדין, וכירק הן חשובין. והקשים מאד נקראין זרדתא ונקראין אזרדין, וכעץ הן חשובין. ודע כי יש שונין אזרדין ויש ששונין זרדין וזה הוא הלשון המדוקדק". 73 ופירשו שלא כרש"י. ועיין ברשב"א ובריטב"א שם בשם יש שפירשו. ולפ"ז ברור שצ"ל כאן: והזורד, 74 במקום הוורד, והרי כן נשתבש אף במאירי הנ"ל (לעיל הערה 71). ועיין מ"ש לעף בפלורה ח"א, עמ' 669, והוא סמך על טעות הדפוס שבהוצ' צוקרמנרל: והזורד. אבל טעות דפוס זו היא במקרה גירסא נכונה. ועיי"ש שהביא אף את תשה"ג הרכבי הנ"ל. והוא מין מיוחד של קנה קשה. וסתם קנה, וכן קנה זרד, הם אילנות. אבל קנה רך הוא ירק, וכלאים בכרם, עיין בבבלי שם ומ"ש לעיל שו' 54 סד"ה נמצאנו.

56. כל המוציא עליו מעיקרו וכו'. בד חסרה המלה "עליו" בטעות. ובכי"ע: כל המוציא עליו (מין ירק) מעיקרו הרי זה מין ירק וכו'. ובאגור לר"ש ג'מע ובס' הישר לר"ת הנ"ל: זה הכלל כל שמוציא עלין 75 בס' הישר: המוציא עליך. מעיקרו וכו'. וכן בר"מ פ"ה מה' כלאים ה"ו: זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו וכו'. ובמאירי עירובין ל"ד ב': ומכל מקום כלל אמרו כל המוציא עלים מעיקרו הרי זה ירק וכו'. ועיין בלשונו בברכות מ"ג (149 ע"ב), ושם העתיק מן הגאונים, עיין להלן. ועיין בה"ג ברכות פ"ו, ד"ו, ח' ע"ד, ד"ב עמ' 72, אוה"ג ברכות II עמ' 62 ובהערות שם. ועיין אשכול הוצ' ר"ש אלבק ח"א 119. ועיין בה"ג ד"ו, ז' ע"ב, ד"ב עמ' 56, אוה"ג הנ"ל עמ' 91 ובהערות שם, פר"ח באוה"ג הנ"ל עמ' 48 ובהערה ז' שם. ויש להוסיף גם אהל מועד ח"א ק"ב סע"א: והביא רבינו חננאל זאת התוס' בפירושו. ועיין טור או"ח סי' ר"ג. ובמפרשים לברכות הביאוה בתוספ' ר' יהודה מ' א' (כ"ו ע"ד) ד"ה כל, תוספ' הרא"ש שם (כ"ה סע"ד), רא"ש שם פ"ו סי' כ"ג. וכן נעתקה התוספתא בשכל טוב שמות י' ה' עמ' 60, באשכול ח"א, הוצ' הר"ש אלבק עמ' 116, ברוקח סי' שמ"א, בספר עץ החיים (בסה"י לשטיינשניידר עמ' 194), באבודרהם ה' ברכות ריש שער ד', בס' אדם לרבינו ירוחם, נתיב ט"ז ה"ג, בכל בו ברכת הפירות סי' כ"ד, בארחות חיים ח"א ה' ברכות סי' כ"ו, ל"ח ע"ד, במנוה"מ ה"ג עמ' 450 והראשונים שהביא לוין באוה"ג I שציינתי לעיל, וכולם הביאו את התוספתא לעניין ברכת האדמה ובורא פרי העץ. ובאו"ז ח"א סי' קע"ב, כ"ח ע"ג: תניא בתוספתא כל שמוציא עליו מעיקרו, פי' מן השורש וכו', וכן כתב באלפס (אינו ברי"ף שלפנינו), וכן כתב מורי רבינו יהודה בר' יצחק, ואני חפשתי בשתי תוספתות של ברכות ולא מצאתי, אך בתוספתא דכלאים ס"פ איזהו קרחת הכרם תניא זה הכלל כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאינו מוציא עליו מעיקרו ה"ז אילן. ועיין רא"ה ברכות עמ' קכ"א וכפו"פ פנ"ו עמ' תשל"ט. וכמה מן הראשונים הנ"ל (עיין אהצו"י עמ' 43 ואילך) הביאו אף את הירושלמי כאן ספ"ה: תני ר' חיננא בר פפא את שהוא עולה מגזעו מין אילן משרשיו מין ירק. ובספרי בלשון אנגלית ההיליניזמוס בא"י היהודית (עמ' 180 ואילך) הבאתי שהגדרה מדעית זו היתה רווחת אף אצל אומות העולם.