תוספתא כפשוטה על כלאים ג:יד

53-54. החשיפה והאיטן והגמי וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: השיפה והאיטם והגמי וכו'. ובס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו (מ"ב ע"ג): הטופה והאירוס והגמי וכו'. ובס' האגור לר"ש ג'מע ערך אטן (סה"י לכבוד גרעץ עמ' 20): בתוס' כלאים פ"ג השוכה 58 כ"ה בכ"י קנטבריא, עיין הערת המו"ל. וצ"ל: השופה. והאוטן והגמי וכו'. ובירושלמי ספ"ה, ל' ע"א: השיפה והחיטין 59 בכי"ר: והחיטון: ובנוסח הרש"ס, ק"א ע"ב: והחילת, והוא תיקון הרב בעצמו ע"פ הבבלי סוכה כ' א', עיי"ש בפירושו, והשוה רש"י סוכה שם סד"ה גמי. והגמי. והנה שיפה, חשיפה, ידועה, והיא Typha angustata, 60 עיין מ"ש לעף בפלורה ח"א, עמ' 579 ואילך, ובמגדיר לצמחי א"י, עמ' 5, ציור 95. והיא מצויה על יד המים בכל א"י, וגדילה באחו, כמבואר בתוספתא כאן, ועושין ממנה מחצלות, עיין עה"ש ערך שף ריש עמ' 129. ואשר לאיטן, היטן, נתבאר בפיה"ג (כלים פ"ט מ"ח): איכא דאמ' שיפה וכו', פי' אלאשל בטיית וחיטאני בלישנא דרבנן, כדאמרינן (סוכה ט"ז א' ועוד) של חשיפה ושל גמי ופירושן איטני וכו'. ועיין בהערות הרי"ן אפשטין לפיה"ג שם עמ' 18. ומן התוספתא כאן משמע שאיטן אינו חשיפה ממש. ובתשה"ג קאססעל (ברלין תר"ח), ל"ט ע"ב: של שבצבוץ 61 ע"ז ע"ה א', עיין דק"ס שם, עמ' 147, הע' ב'. וכ"ה בתשה"ג גיאוניקה, הוצ' הר"ל גינצבורג ח"ב, עמ' 239: שבצביץ. חיטאני, ושמן בלשון ערב אסל. ולפ"ז נראה שאף כאן הכוונה לשבצבוץ, שבטבט, Equisetum, 62 עיין מ"ש לעף הנ"ל, עמ' 2 ואילך, ובמגדיר הנ"ל ציוד 94. ואף הוא גדל באחו (באפר). ובבבלי יומא (ע"ח ב'): רב יהודה נפיק בדהיטני. 63 בכ"י ב' ועוד: בדחיטני, עיין דק"ס שם, עמ' 252, סוף הע' ט'. ופירש"י מין שעם. וגמי הוא קנה רך, שמשתמשים בו אף לקשירה, ולדעת הגאונים הוא אורבני, עיין בפיה"ג הנ"ל עמ' 18 ועמ' 19. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

54. מיני דשאים הרי הן כלאים בכרם. וכ"ה בד, וכן היה אף לפני הרמב"ן והר"ן. 64 עיין להלן הע' 67. ובס' האגור הנ"ל לא הביא את סיום הברייתא. אבל בכי"ע: מיני דשאין ואינן כלאים בכרם. ובס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו הנ"ל: אינן (צ"ל: מיני) דשאים ואינן כלאים בכרם. וכן בהשגות הראב"ד פ"ה מה' כלאים הי"ט: ויש כמו כן במיני דשאים שאינן כלאים בכרם, לפי שאין מקיימין מהן. וכן הוא בתוספתא. ולפי גירסת כי"ו וד הרי לא נזכר כלל בתוספתא שמיני דשאים אינם כלאים בכרם. ועיין מ"ש לעיל שו' 52–53 ד"ה וברור. נמצאנו למדים ששתי הגירסאות מקויימות ומאושרות, ויש להן על מה לסמוך. ונראה שאף כאן נשרדו לנו בשתי הגירסאות מסורות שונות בין הבבלי והירושלמי (עיין לפ"ש מ"ש במבוא לתס"ר ח"ד עמ' י"ג), וגירסת כי"ו וד היא לפי מסורת הבבלי. וכן שנינו בעירובין (ל"ד ב'): ותניא אידך הקנים והקידן והאורבנין מין ירק הן, והן כלאים בכרם. וברור שיש לפנינו מעין ברייתא שלנו. ולהלן נראה שקנים בברייתא זו הם קנים רכים, ואורבנין הם גמי (עיין מ"ש לעיל סוף שו' 53–54), והם כלאים בכרם לשיטת הבבלי. ובבבלי שם מקשה מברייתא זו על הברייתא שלהלן שמנו בה קנים בין מיני אילן שאינם כלאים, עיין מ"ש להלן שו' 55. אבל בירושלמי כאן ספ"ה בכל הנוסחאות: 65 לרבות אף כי"ר ונוסח הרש"ס. מין דשאים ואינן כלאים בכרם. והמפרשים הגיהו את הירושלמי ע"פ התוספתא 66 בבאורי הגר"א יו"ד סי' רצ"ו (ה' כלאי הכרם) ס"ק ב' אות ז' מעתיק בשם התוספתא כאן: ואינן כלאים בכרם. אבל בבאורו לירושלמי מגיה בירושלמי: והן כלאים בכרם. וכבר אמרנו לעיל (הע' 41) שהגר"א בעצמו אומר עליה שהיא ט"ס. ועיין בבאוריו לאו"ח ריש סי' ר"ג, ואף משם משמע שפירש את הירושלמי ע"פ באורו בירושלמי במקומו. בנוסח ד. ברם ברמב"ן חולין הנ"ל (לעיל שו' 53): אלא ר' דוסתאי בר' יהודה יחידאה, ופליגי רבנן עליה, והכי נמי משמע בהדיא בירושלמי. וכ"ה גם בר"ן הנ"ל. הרי לך ברור שגרסו בירושלמי: ואינן כלאים בכרם. 67 ובתוספתא כאן גרס כגי' ד וכי"ו, ופירש שהכל הוא מדברי ר' דוסתאי בר' יהודה, והוא הרי סובר שמיני דשאים הם כלאים בכרם. ולא עוד אלא שכן משמע אף מסוגיית הירושלמי עצמו, אלא שכל המפרשים פירשו אחרת לפי גירסתנו. וכן הוא שם: והתני ר' הושעיה אילו הן מיני דשאים הקונרס והחלמה וכו'. וסבר הירושלמי שר' הושעי' שנה כן לעניין כלאים, כלומר, שהמינים הללו אף הם דשאים שאינם כלאים בכרם, וזה לא יתכן, שהרי בקינרס שנינו בפירוש במשנתנו ספ"ה שהוא כלאים בכרם. וכן אמרו לעיל שו' 50 שחלמית היא כלאים בכרם. 68 אבל מאטד לא הקשו כלל, שהרי בין אם הוא אילן ובין אם הוא דשא אינו כלאים בכרם לשיטת הירושלמי. ואף לפי פירוש המפרשים בירושלמי, אין סתירה לגירסתנו, והקושיא היא מאטד על אטד, שמנו אותו בין האילנות ולא בין הדשאים. ותירץ הירושלמי: תמן לברכה וכאן לכלאים. כלומר, עיקר דברי ר' הושעיה נאמרו לעניין ברכה, שעל כל המינים הללו מברך בורא מיני דשאים (ולא בורא פרי אדמה). וכן מפורש בירושלמי ברכות (פ"ו סה"א, י' ע"ב): קורא וכו' תני (אולי צ"ל: אמר) ר' הושעיה 69 כ"ה בכי"ר. ולפנינו בטעות: ר' יהושע. בורא מיני דשאים. מתניתא דר' אושעיא פליגא עלוי, 70 כלומר, חולקת על ר' הושעיה עצמו, שהרי קור אינו דומה לקינרס וחביריו, ומשמע שאינו דשא. ועיין מ"ש על סיגנון זה בירושלמי כפשוטו, עמ' 32 ועמ' 440. ועיין מ"ש הר"ח אלבק בספרו מחקרים בברייתא ותוספתא, עמ' 30. ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה וכו'. ולפי תירוץ הירושלמי לא שנה ר' הושעיה כלל את הברייתא לעניין כלאים, ויש מהם שהם כלאים בכרם, כגון הקינרס והחלמה, ויש מהם שאינם כלאים, כגון האטד. ברם מדברי הר"מ פ"ה מה' כלאים הי"ט משמע שגרס בירושלמי כמו בתוספתא בכי"ו וד כאן: הרי הן כלאים. וכן משמע מדברי התוספות ברכות מ' א' ד"ה איתיה, ופירשו כפירוש המפרשים בירושלמי.