תוספתא כפשוטה על כלאים ג:יב

46-47. מפני שהוא אונס. והתוספתא מוסיפה על משנתנו (פ"ה מ"ז) את הטעם "מפני שהוא אונס". והוכיחו מכאן בירושלמי (פ"ה ה"ז, ל' ע"א) שבעומד וזורע בשדה לבן עסיקינן, ולפיכך יש כאן אונס. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' כלאים הי"ז.

47. סייעתו הרוח לפניו. וכ"ה בכי"ע. ובד: סיערתו וכו'. וכ"ה במשנתנו (פ"ה מ"ז) הנ"ל בהוצאות שלנו. והנכון כלפנינו, וכ"ה במשניות ד' נפולי, ד"ו רפ"ב, כי"מ, הוצ' לו, קויפמן, פרמה, קטעים מן הגניזה ומשניות כת"י עם פיה"מ להר"מ. וכן בספרי כי תצא פי' ר"ל עמ' 263: פרט לזרע וכו', הזורע והרוח מסערתו. יכול שאני מוציא הזורע והרוח מסייעתו ת"ל אשר תזרע. ולפ"ז דייקו המשנה והתוספתא בלשונן ונקטו ברישא הסערת הרוח באונס, ובסיפא סיוע הרוח לפניו בזדון. ועיין בפי' הריבמ"ץ ובמלא"ש למשנתנו. 36 בכפו"פ פנ"ח (ד"ר, תמ"ג ע"א) גורס: וסייעתו הרוח לאחריו מותר. סייעתו לפניו אסור. וצ"ל ברישא: וסיערתו.

לפניו אסור. במשנתנו הנ"ל: לפניו. ר' עקיבא אומר אם עשבים יופך וכו'. אבל בכפו"פ (פנ"ח עמ' תשנ"ו) גרס: לפניו אסור. וכן מוכח מתוך דברי הרע"ב שגרס: לפניו אסור. כיצד יעשה וכו'. עיין במלא"ש שם.

47-48. שקיים ירקות שדה בכרם וכו'. ירושלמי פ"ה ה"ו, ל' ע"א, ונקטו בשניהם "ירקות שדה", כלומר, שעלו מאליהם.

48. ואסור לכל אדם. ירושלמי הנ"ל, ר"מ פ"ה מה' כלאים סה"ט.

אחר מכל מקום שקיים ירקות וכו'. וכן בר"מ הנ"ל: הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן, הרי זה הרואה אסור בהנייתן, וכל אדם מותרין בהן. וכבר העירו במהרי"ק וברדב"ז שם שמקור הר"מ הוא מן התוספתא כאן. אבל בירושלמי הנ"ל: פועל שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם, ומשמע שדווקא בפועל אסור לו (עיין בהשגות הראב"ד להר"מ הנ"ל). ועיין במפרשי הר"מ הנ"ל ובפי' הרש"ס, צ"ח ע"א.

49. הלשישות והלבוצין. בד: והלביצין. ובכי"ע: הלשישית והלבוצין. ובס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו (מ"ב ע"ג): ותניא הלטושית והלבוצין וכו'. עיין מ"ש עליהם לעיל שביעית פ"ה שו' 11–12.

והברכוייר. וכ"ה בד. ובכי"ע: והבורכייר. ובס' הישר הנ"ל: והבכוייר. ובמשנת שביעית פ"ז מ"ב: והחלבצין והבוכריה (והבוכריא). ולא נתברר לי מהותו, עיין לעף פלורה ח"א עמ' 370.

והבולפסין. וכ"ה בד. ובכי"ע: והכולפסין. ובס' הישר: ואבילפסן. והנכון כלפנינו, והכוונה לבצל שוטה, (בולבסין), עיין לעיל שביעית פ"ה שו' 7 ומש"ש.

50. והרכפה. בד הסר. ובכי"ע: והכרפסא. ובס' הישר הנ"ל: והרכבה (צ"ל: והרכפה). והנכון כלפנינו, והיא ממיני הצובעים (צבע צהוב), ונזכרה ע"י חלבצין הנ"ל במשנת שביעית פ"ז מ"ב הנ"ל. ובפיה"מ להר"מ שם כתב שהיא נקראת בקם ובלע"ז ברזיל. וכן הוכיח לעף בפלורה ח"ג עמ' 130, והיא Reseda Luteola.

והכרכום. וכ"ה בד. ובכי"ע ובס' הישר הנ"ל נמנית להלן. 37 וכרכום כבר נזכר במקרא (שה"ש ד', י"ד) והוא saffron ,crocus, ושימש אף לצביעה, עיין מ"ש להלן מע"ש פ"א שו' 47. ועיין מ"ש לעף בפלורה ח"ב, עמ' 10 ואילך. וכרכום כלאים בכרם, עיין ירושלמי ב"ב ספ"ט, י"ז רע"ב, ובבבלי שם קנ"ו ב' ובגליון שם ובדק"ס שם עמ' 425 הע' ד'.

והקינרס. וכ"ה בד. ובכי"ע ובס' הישר הנ"ל נמנית להלן. ועיין לעיל שביעית פ"ב שו' 45 ומש"ש, ועיין לעף פלורה ח"א עמ' 408 ועמ' 411. ובמשנתנו כאן פ"ה סמ"ח: והקינרס כלאים בכרם. 38 אלא שיש גורסים שם: קונדס, עיין במלא"ש ובדק"ס שם, עמ' 20, הערה כ'. ועיין מ"ש להלן.

והחמיתה. וכ"ה בד. ובכי"ע: וחמיטא. ובס' הישר הנ"ל חסר. והנכון כלפנינו, והכוונה למינתא, ניניא, עיין בפיה"ג לריש עוקצין עמ' 138 ובהערות שם. ועיין לעף פלורה ח"ג עמ' 421.

והחלמית. בד בט"ס: והתלמית. ובכי"ע: והחילמית הכינרים והכרכום. ובס' הישר לר"ת הנ"ל: וההלמית והקונדס והכרכום (עיין לעיל). ובירושלמי (ברכות פ"ו סה"א, י' ע"ב; כלאים ספ"ה, ל' ע"א) בשם תני ר' הושעיה: ואלו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה (והחלמה) וכו'. 39 עיין מ"ש להלן שו' 54 ד"ה אבל בפירוש הירושלמי. ובמשנתנו פ"א מ"ח: אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית. ופי' בערוך (ערך חלם ב'): פי' בלעז מלווא (Malva) ובלשון ארמי הרני. 40 עיין שבת ל"ה ב' ובדק"ס שם, עמ' 73, הערה פ'. ועיין ערוך ערך הרני ובמאירי שבת שם. אבל הסוריים מתרגמים άγχονσα חלמתא, ולפ"ז הכוונה ל־ Anchusa, לשון פר. עיין לעף פלורה ח"א עמ' 294 ועמ' 293.

והסיאה והאזוב וכו'. עיין לעיל שביעית פ"ה שו' 33 ומש"ש.

51. והמלפפונות. עיין מ"ש לעיל פ"א שו' 3–4 ד"ה ובמשנתנו.

51-52. ופול המצרי מיני זרעים הרי הן וכו'. וכ"ה בד. ועיין מ"ש להלן שו' 52–53 בשם השגות הראב"ד. ובכי"ע: מין זרעים הרי זה כלאים וכו'. אבל בס' הישר לר"ת סוף סי' תכ"ו הנ"ל: מין זרעים הן ואינן כלאים בכרם. 41 וכן העתיק בבאורי הגר"א יו"ר סי' רצ"ו (ה' כלאי הכרם) ס"ק ב' אות ז'. והוא תמוה מאד, וכיצד אפשר לומר שקישואין וכו' מין זרעים הם, ואינם כלאים אפילו מדרבנן. ועוד הרי מפורש במשנתנו ספ"ה שקינרס כלאים בכרם (עיין מ"ש לעיל הע' 38). ועיין בשנות אליהו ספ"ה. ברם ברור לי שהגר"א העתיק ע"פ שיטת הראב"ד (פ"ה מה' כלאים הי"ט שהבאנו להלן) עיי"ש (ועיין מ"ש רבינו בסי' רצ"ו, ה' כלאי זרעים, אות ט'), והוא בעצמו ההליט שזו היא ט"ס, אלא ששיבשו את דבריו בדפוסים. וכ"ה אומר להלו שם: "ובתוספתא קתני בכולם הן כלאים בכרם, חוץ מאילן, וודאי שט"ס וכו' ". וצ"ל בדברי רבינו: קתני בכולם אין כלאים וכו' (ובהוצ' וילנא לא תיקנו כהוגן, ועיי"ש שסירסו אף את הסדר), עיי"ש. ועיין מ"ש להלן הערה 66. ובירושלמי (פ"ח ה"ה, ל"א ע"ג): ששה ספיקות הן וכו', פול מצרי בזרעים. ולפ"ז פול מצרי מקדש מספק. 42 עיין מ"ש להלן הע' 43 בשם הר"ש והרש"ס. ובח"ד פירש שמדברים כאן בפול מצרי שזרעו לירק, עיין לעיל פ"ב שו' 33 ואילך. ונראה שלגירסת ר"ת צריך להפסיק אחרי והמלפפונות, וכל המינים הללו הם ירקות שנזכרו למעלה, והם כלאים בכרם. ופול המצרי מין זרעים הו, ואינו (כצ"ל במקום: הן ואינן) כלאים בכרם. ובו גרידא אנו אומרים שאינו כלאים בכרם. ברם לשון התוספתא שלפנינו קשה מאד, וכיצד אפשר לומר על חלמית (עיין במשנתנו פ"א מ"ח) ועל קישואין וכו' שהן מיני זרעים. ושמא נשתרבבו המלים "ופול המצרי מיני זרעים" מן הסיפא (שו' 52), וצ"ל שם: ושושנת המלך ופול המצרי (כלומר, שזרעו לזרע) מיני זרעים ואינן כלאים וכו'. 43 ואשר לירושלמי הנ"ל, עיין בפירוש הר"ש פ"ח מ"ה ובפי' הרש"ס שם, קמ"ד ע"ב. וכן בר"מ פ"ה מה' כלאים הי"ט: ופול המצרי מין זרעים הוא ואינו מקדש בכרם. 44 ובכ"מ שם: בתוספתא פ"ג, ועיין גם במהרי"ק שם. וברדב"ז שם העיר שבתוספתא מפורש להפך. וכאן צ"ל: והמלפפונות הרי הן כלאים בכרם. ועיין מ"ש להלן. ומסתבר יותר מה שפירשתי בפיה"ק ש"מין זרעים" דבוק לפול המצרי בלבד, ואעפ"י שהוא מין זרעים (כשזרעו לזרע) מ"מ הוא כלאים בכרם. ועיין מ"ש לעיל בפירוש גירסת ר"ת.