תוספתא כפשוטה על כלאים ג:י

37. נותנין לה עבודתה למטה. במשנתנו (פ"ה מ"ד): גפן שהיא נטועה בגת או בנקע נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר. ופירשה התוספתא שזהו דוקא בנקע עמוק עשרה ורחב ארבעה, ובו נותנין לה את כל העבודה למטה. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.

37-38. פחות מיכן נותנין לה עבודתה למעלה. בירושלמי (פ"ה ה"ד, ל' ע"א): משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. פחות משלשה כסתום. משלשה ועד ארבעה משלים ארבעה (כלומר, את הארבעה שלמטה), וזורע 29 כ"ה בנוסח הרש"ס ובר"ש וברא"ש פ"ה מ"ד. ולפנינו בטעות: זרע. מיד. ופירש הרא"ש שאם הנקע פחות משלשה הרי הוא כסתום ונותנין לה את כל העבודה למעלה. ואם הוא משלשה עד ארבעה משלים למעלה עד ששה. 30 כן מעתיק בפי' הרש"ס, צ"ג ע"ב. וכנראה שהיה לפניו פירוש זה אף בר"ש, עיי"ש. ועיין במלא"ש פ"ה מ"ד. ולפיהם מפרש הירושלמי את משנתנו "נותנין לה עבודתה", היינו מצרפים את המרחק שלמטה ואת המרחק שלמעלה לששה טפחים. ועיין גם בריבמ"ץ שם. ולפי פשוטה של התוספתא, נקע שרוחבו פחות מארבע אינו נקע, ודינו כסתום, ונותנין לגפן את כל עבודתה למעלה. ועיין להלן עירובין פ"א ה"ו ומש"ש. אבל מדברי הר"מ (פ"ז מה' כלאים הכ"ג) משמע שהירושלמי הנ"ל מפרש את הסיפא של משנתנו ("והבית שבכרם"), ובהכ"ד שם פסק שאם יש בנקע ד' טפחים אסור לזרוע בתוכו, ועל פיו הגיהו בח"ד ושאר המפרשים את התוספתא כאן. ברם לדברי הריבמ"ץ, הר"ש והרא"ש הנ"ל אין צורך להגיה את נוסח ד המקויים גם ע"י כי"ו וע"י פשוטו של הירושלמי. 31 ועיין במנחת בכורים ובעיטור בכורים, וארכבינן אתרי רכשי.

39. זורעין בתוכו שלשה זרעונין וכו'. בכי"ע: שלשה מינין וכו'. ועיין להלן. ובמשנתנו (פ"ה מ"ג): חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה, ר' אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש וכו', וזורעים בתוכו, ואם לאו הרי הוא כגת. והגת שבכרם עמוקה עשרה ורחב ארבעה ר' אליעזר אומר זורעין בתוכה וחכמים אוסרים. ומן הלשון שבסיפא כאן מוכח שבחריץ שאינו מפולש עסיקינן, ור' אליעזר לשיטתו במשנתנו. ודרך אגב לימד אותנו ר' אליעזר שיכול ליטע בתוך החריץ מבפנים ג' זרעונים, וכמשנתנו (פ"ג סמ"ב): התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח זורעין לתוכן שלשה זרעונין, אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. ובריבמ"ץ שם: שהן עמוק[ים] טפח ורחבין הן כמו תלם, או טפח או יותר, זורעין בתוכו וכו', פירוש כולהו מבפנים וכו'. 32 וכאן נקט עמוק עשרה ורחב ד', מפני שבכרם עסיקינן, ומדברים בזרעונים שהם כלאים בכרם (עיין גי' כי"ע שהבאנו בריש שו' 29), ולפיכך אי אפשר בפחות. ומן התוספתא כאן ראייה לפירוש הריבמ"ץ שם.

40. אמ' ר' ליעזר בן יעקב נראין דברי ר' ליעזר בן יעקב. וכן כנראה היתה הגירסא בפ"מ פ"ה ה"ג, עיי"ש במה"פ ד"ה מן מה. אבל בד ובכי"ע: נראין דברי ר' אליעזר. וכנראה שזו היא הגירסא הנכונה, עיין מ"ש להלן.

בחריץ מבורץ. כלומר, מפורץ ומבורז, דהיינו מפולש. 33 עיין מ"ש הרי"ן אפשטין בצופה האנגלי סדרא חדשה חי"ב, 1922, עמ' 349 ואילך, ועמ' 348. ור' אליעזר בן יעקב לשיטתיה במשנתנו פ"ה מ"ג. ובירושלמי שאלו על דברי ר' אליעזר בן יעקב שבמשנתנו הנ"ל: עד שיהא מבריק (=מבריץ) כדי הוא ועבודתו? מן מה דתני מודין חכמים לר' אליעזר בן יעקב בחריץ מבריק כדי הוא ועבודתו, הוי כן ר' ליעזר בן יעקב סבר מימר אפי' אינו מבריק כדי הוא ועבודתו. וכנראה שהירושלמי כיון לברייתא אחרת שהיה מפורש בה שמודים חכמים לר' אליעזר בן יעקב במבורץ בכדי הוא ועבודתו, כלומר, ד' אמות לכל צד, אבל ר' אליעזר בן יעקב בעצמו סובר שבמבורץ גרידא סגי.