תוספתא כפשוטה על כלאים ג:ט

33. היו לו שתי שדות זו למעלה מזו וכו'. בירושלמי הנ"ל: שתי גינות זו על גבי זו וכו'. ר"מ פ"ו מה' כלאים ה"ה.

34-35. עד שמגיע לעיקר התחתונה וכו'. בירושלמי הנ"ל: זורע את העליונה עד שמגיע לאויר עשרה. ובר"מ הנ"ל: לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם. ופירש בפ"מ שהוא עיקר התחתונה, הוא אויר עשרה. ועיין מ"ש להלן שו' 36.

35-36. את התחתונה ואת המדריגה וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. אבל בר"מ הנ"ל וכן בש"ע יו"ד סי' רצ"ו ס"ק כ"ג השמיטו "ואת המדרגה". ואף שהסיקו בירושלמי ששיפוע המדרגה כלמעלה, זהו כלפי הארץ בלבד, אבל לא כלפי העליונה, שהרי מ"מ יש היכר אם זורע בשפוע למטה.

36. עד שמגיע לעיקר הגפנים. בירושלמי הנ"ל: א"ר יוסי לית כאן לעיקר הגפנים, אלא למטה משלשה, כהדא דתני (להלן פ"ד שו' 38, עיין מש"ש) שרשי פיאה וכו'. וכן פסק בר"מ הנ"ל. ולפ"ז עיקר הגפנים הם משלשה טפחים ולהלן. ועיין מ"ש לעיל שו' 34–35, אבל שאני הכא שהתחתונה אינה נטועה כרם, וכשזורע בה נותנים לה את כל אוירה.