תוספתא כפשוטה על כלאים ג:א

1. אי זו היא קרחת הכרם וכו'. במשנתנו (רפ"ד): קרחת הכרם וכו', ובית הלל אומרים שש עשרה אמה. כלומר, אם כרם גדול חרב באמצעיתו ונשארו שני כרמים משני צדי החורבה ויש בקרחת שש עשרה אמה, נותנין לכל כרם ד' אמות כדי עבודתו, ומותר לזרוע בח' אמות שבנתים. אבל אם יש ביניהם פחות מט"ז אמה, הרי אחרי הניכוי של ד' אמות לכל כרם נשארו בנתים פחות מח' אמות, ובטל מחצה לעבודת הכרם שבצד אחד, והמחצה השני לצד שכנגדו. ועיין עירובין ג' ב', צ"ג א' וברש"י שם.

כרם שחרב אמצעו וכו'. וכן במשנתנו הנ"ל: ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו. ובהוצ' לו מוסיף: ונשתיירו בו חמש גפנים מיכן וחמש גפנים מיכן. 1 וכן מעתיק בשם משנתנו בכפו"פ רפנ"ח, עמ' תשנ"ד. וכן מביא במלא"ש בשם אית דגרסי. והדוגמא במשנתנו היא בחורבה בין שני כרמים, והתוספתא נקטה דוגמא של ד', ג' וב' כרמים. עיין להלן.

1-2. ונשתיירו בו ארבעה וחמשה גפנים וכו'. פירוש כל המפרשים דחוק מאד ואינו כלל ע"פ סיגנון המשניות. ונ"ל קרוב מאד שצ"ל: ונשתיירו בו ה' ה' גפנים וכו'. ומכיון שבכתיבה תלויה היו נוהגים לתת וי"ו בתוך דלי"ת (ר' אליהו בחור בס' התשבי ערך משקט), ואי אפשר היה לפעמים להבדיל בין "ה" ובין "דו", הרי קראו הסופרים ע"פ ההרגל (ממס' ב"ק): ד' וה', במקום ה' ה'. ופירושו שנשתיירו ממנו ה' גפנים (שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, עיין על הצורה להלן), בין מארבע רוחות וכו'.

2. בין מארבע רוחות וכו'. כדי שישארו ה' גפנים 2 שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב, עיין בצורתה להלן שו' 12. מארבע רוחות הכרם אחרי חורבנו, צריך שיהיו בכרם לכל הפחות ז' גפנים בארכו וה' גפנים לרחבו כזה: ???? והנה כשמחריב בכרם זה כשתי וערב (כמין כי יוני) ועוד שני גפנים באמצע בשורות החיצוניות נשארו שם ד' כרמים, מד' רוחות, כל אחד שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. וארבע ביניים ביניהם. ואם נחרב גם כרם א' ישארו שלשה כרמים מג' רוחות ושני ביניים (בין כרם ב' לכרם ד', ובין כרם ד' לכרם ג'), ואם נחרב גם כרם ב', ישארו שני כרמים (ג' וד') זה כנגד זה משתי רוחות, ואסור לזרוע ביניהם. וכע"ז מפורש בירושלמי (אלא שכל המפרשים לא עמדו על פירושו). וכ"ה שם (פ"ד ה"א, כ"ט סע"א): אי זה קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו ונשתייר בו כדי כרם, בין מארבע רוחות, בין משלש, בין משתים זו כנגד זו. היך עבידא חמש 3 ברא"ף ובשתא"י הגיהו: שבע, והגהה זו בלתי אפשרית, שהרי אפשר לצייר כ"ז אף בחמש. שורין מן שובע שובע. נסב חד כמין כי, 4 כ"ה בנוסח הרש"ס, ולפנינו בטעות: כרמין כי. והכוונה לכ"י יונית שהיא כמין שתי וערב, עיין לעיל תרומות פ"ד שו' 34 ומש"ש. אית [תמן] ארבעה כרמין ותלתה 5 צ"ל: וארבעה, כמו שהגיה בשתא"י, עמ' 48. והמלה "תלתה" נשתרבבה משורה שלמטה. ובכי"ר נשמטה כאן שורה. ועיין בצורה שלעיל. ומכיוון שהירושלמי לא הזכיר חמש גפנים, אלא "כדי כרם", נקטו כאן דוגמא יותר פשוטה, והיינו שחרב הכרם שתי וערב בלבד, ונשארו ד' כרמים, כל אחד בן שש גפנים (שלש כנגד שלש), מארבע רוחות. ואסור לזרוע בין כל כרם לחבירו. ביניין. נסב חד חורן (כלומר, כרם א') אית תמן תלתא כרמין (כלומר, מג' צדדין) ותרין ביניין. נסב חד חורן (כלומר, גם כרם ב') אית תמן תרין כרמין וחד 6 כ"ה בכי"ר ובנוסח הרש"ס, ולפנינו בטעות: ותרין. ביניין. עיין בצורה שלעיל, וכמו שפירשנוה לפי התוספתא.

3. אי זו מחול הכרם וכו'. במשנתנו רפ"ד: מחול הכרם וכו', ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה. והנה המחול היה מקום "פנוי (חלול) לילך בו סביב הכרם 7 עיין ערוך ערך מחול וערך חל, ברש"י עירובין ג' ב' ובריבמ"ץ פ"ד רמ"ב ובפיה"מ להר"מ שם. ולהעמיד שם בקר וכליו" (מאירי עירובין צ"ג א'). וכבר נחלקו בפירושו החכמים ור' יהודה (משנתנו פ"ד מ"ב ומ"ג). לדעת הת"ק כיוונו ב"ש וב"ה למקום הפנוי בין הגדר לכרם, ולדעת ר' יהודה למקום הפנוי בין שני כרמים. עיין להלן.

בין שני כרמים וכו'. ופירשו בירושלמי (פ"ד ה"ג, כ"ט ע"ב) שלדעת ר' יהודה קרחת הכרם היא בשעה שקורות הגפנים מכוונות (זו כנגד זו, וכפירוש פ"מ והגר"א), ונמצא שיש כאן כרם אחד ונקרח, ודינו בשש עשרה אמה, ומחול הכרם הוא בשאין הגפנים מכוונים, וגזעי הגפנים של כרם אחד הם כנגד החללים שבשני, ודינם כשני כרמים וחלל ביניהם.

3-4. וחכמים אומ' אם אין שם שתים עשרה וכו'. כצ"ל, והמלה "אלא" מיותרת. ורוב המפרשים ז"ל מחקו את המלה "וחכמים אומרים", ופירשו שהכל הוא מדברי ר' יהודה. אבל לפי הגהתם צריך להגיה גם להלן: נותנין להם עבודתם, שהרי בשני כרמים עסיקינן, לדברי ר' יהודה. ולפיכך מסתבר יותר שיש כאן קיצור ממשנתנו, וצ"ל: וחכמים אומ' [בין גדר לכרם], 8 כעין הגהת בעל ח"ד. אם אין שם שתים עשרה וכו'. ופירשו בבבלי (עירובין צ"ג א'): דכל ד' אמות לגבי כרם כעבודת הכרם דמו, לגבי גדר, כיוון דלא מזדרען (פירש"י משום דמקלקל ליה לכותל וכו'), אפקורי מפקר להו, דביני ביני, אי איכא ד' אמות חשיבן, ואי לא לא חשיבן.