תוספתא כפשוטה על כלאים ב:טז

60-61. ישראל שקיים כלאים בתוך שדהו וכו'. באו"ז ה' אבילות (סוף סי' תכ"ג, ח"ב, פ"ו ע"ד) מביא תוספתא זו, וכותב: וראיתי מפרשים כי בחבר עסקינן שלא היה מניח כלאים בשדה לולי שיש שם קברים, והכל אסור בהנאה, ולכך לא יכנסו הכהנים לתוכו. ועיין בבלי מגילה כ"ט א' ומס' שמחות רפי"ד ובב"ח יו"ד סי' שס"ח, ומבואר שם שהעשבים שעל הקברות אסורים בהנאה (ואין חייב לעוקרן אם עלו כלאים מעצמן), ולפיכך אם כהן רואה כלאים בשדה ישראל חבר הרי הכלאים הם ציון קברות.

62. בציון בית הקברות. וכ"ה בד. ובכי"ע לנכון: כציון וכו'. ובאו"ז הנ"ל: כציון של בית הקברות.

אין עושין עם ישראל בכלאים וכו'. וכ"ה בכי"ע ובפ"מ סוף ערלה (והעתיק מתוספ' כת"י, עיי"ש במה"פ ד"ה דתני) ובירושלמי סוף ערלה. 55 בכל הנוסחאות, אלא שבשדה יהושע שם הגיה ע"פ התוספתא שבדפוסים. ובנוסח הרש"ס בערלה (ס"ט ע"ב) נשמטה הברייתא בטעות (בטה"ד או בט"ס), כפי שיוצא מפירושו שם ד"ה וקלסיה. אבל בד: אין עושין עם הגוי בכלאים וכו'. וקרוב שזו היא הגהה ע"פ הבבלי ע"ז ס"ג סע"ב (ושם: אין עודרין עם הגוי וכו'). ולא נשנית כאן הרישא אלא אגב הסיפא.

62-63. עוקרין עמו כלאים וכו'. וכ"ה בד ובירושלמי סוף ערלה. ועמו פירושו אצלו. 56 עיין מעשרות פ"ב רמ"ז (במשנה שבמשניות), ע"ז רפ"ה ועוד. ובכי"ע מפורש: עוקרין הימנו כלאים וכו'. ולפי פשוטו פירושו שמותר לעקור את הכלאים שלא ברשותו (ובניגוד לרישא, בישראל חבר שאינו חשוד על הכלאים, שאסור לעקור, מפני שהוא ציון קברות). וכן משמע מן הירושלמי הנ"ל: חד בר נש זרע חקלייה שעורין ולפת. עבר חנין גוביתא ועקרין. אתא עובדא קומיה שמואל וקלסיה, 57 כ"ה בנוסח הרש"ס ערלה, ס"ט ע"ב. ולפנינו וכן בכי"ר: וקנסיה. וכנראה שזו היא הגהה ע"פ הבבלי קידושין ל"ט א'. דתני אין עושין עם ישראל בכלאים אבל עוקרין עמו וכו'. 58 ועיין ירושלמי שקלים פ"א רה"ב, מ"ו ע"א, בבלי מו"ק ו' ב', ירושלמי כאן פ"ב ה"ה, כ"ז ע"ד, ובמקבילה שבב"ב פ"ה, ט"ו ע"א, ותוספ' ב"ק פ"א סע"א ד"ה כאן. ועיין להלן פ"ה שו' 2 ומש"ש. ובבבלי ע"ז (ס"ג סע"ב) הביאו הלכה זו לעניין עקירת כלאים עם הגוי, ופירשוה שמותר לעשות כן, אעפ"י שרוצה בקיומו, כדי להרויח שכר פעולתו. ועיין במאירי שם עמ' 253 מ"ש בשם הראב"ד.

63. את התפלה. וכ"ה בד ובבבלי ע"ז הנ"ל, ועיין בתוספתא שם פ"ה (כי"ע פ"ד) ה"ב ובבלי ב"ב צ' סע"ב. ובכי"ע: את העבירה, וכן בירושלמי הנ"ל: בעבירה.

אין עושין עם הגוי בכלאים וכו'. כלומר, אין עושין בכלאים אצל הגוי 59 עיין לעיל הערה 56. בשדהו של גוי, מפני שאין קניין לגוי בא"י, עיין ר"מ פ"א מה' כלאים רה"ג ובמהרי"ק שם. ועיין בתוספ' ע"ז ס"ד רע"א סד"ה אין עודרין. ובירושלמי סוף ערלה הנ"ל: תני אין עושין עם הגוי בכלאים. ומוסיף הירושלמי: בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים וכו' עיי"ש. 60 מסדור פסקי הר"מ בפ"ה מה' כלאים משמע שפירש את הברייתא בבבלי בכלאי הכרם (עיי"ש בה"ה). ועיין בתוספ' ע"ז הנ"ל ובשאר הראשונים שם.

64. כגון בית ענה אימה וחברותיה וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: בת ענה אומה וכו'. ובירושלמי הנ"ל: כגון באינה ובאימה וכו'. ושני המקומות הם בעבר הירדן הצפוני. 61 עיין מ"ש ר"ש קליין בידיעות החברה לחקירת א"י ש"א, תשרי תרצ"ד, עמ' 6. ועיין תוספתא אהלות פי"ח ה"ד, ואפשר שבזמן הברייתא שלנו כבר נכלל תחום סוסיתא בא"י, עיין מ"ש לעיל שביעית פ"ד הע' 36.

64-65. כשם שהכלאים בארץ וכו'. קידושין פ"א מ"ט, והעמידוה בירושלמי (סוף ערלה הנ"ל) ובבבלי (קידושין ל"ט א') בכלאי הכרם. וכן העמידו גם את הברייתא שלנו בירושלמי ערלה, עיי"ש. ואינה עניין להלכה שלפניה, ומכאן ואילך (כלומר, אף פ"ג להלן) מתחילות הלכות כלאי הכרם.