תוספתא כפשוטה על כלאים ב:ט

36. לעשות בתוך שדהו תלמיות קטנות וכו'. וכ"ה הסדר בד. ובכי"ע: הסיפא לפני הרישא, והיינו: מותר אדם לעשות בתוך שדה גומא קטנה וכו', מותר אדם לעשות לתוך שדהו תלמיות קטנות וכו'. וכסדר שלפנינו, וכגירסתנו, מעתיקים הגאונים בתשה"ג הרכבי סי' תכ"ה עמ' 219, ובקטע שפירסם רב"מ לוין בגנזי קדם ס"ה עמ' 166, וכ"ה גם בר"ח שבת פ"ה ב'. וכנראה שצריך להגיה בכי"ע כמו לפנינו, עיין מ"ש להלן. ובמשנתנו (פ"ג סמ"ב): התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח זורעין לתוכן ג' זרעונין. אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. וזהו מפני שיש כאן היכר לכל אחד. ובבבא הסמוכה להלן (משנתנו רפ"ג) מדברים בערוגה שהיא שוה לקרקע. וכן באר הגאון (בגנזי קדם הנ"ל): וכיון דהי ערוגה לא עבדא מקום כל זרע וזרע לא תללים ולא גומות, אלא ארץ שוה, צריכינן לשויי הכירא בין זרע לזרע וכו', דאילו היה תל או גומא, לא צריכינן לארחוקי בין כל זרע וזרע, כדתאני בתוספת' מותר לעשות וכו'. וכן פירש גם בתשה"ג הרכבי הנ"ל. ועיין להלן.

36-37. וליתן לתוכן שלשה שלשה מינין וכו'. וכ"ה (בשינויים קלים) בתשה"ג, בגנזי קדם ובר"ח הנ"ל. ובכי"ע: וליתן לתוכן ארבעה מינין והופכן בארבע רוחותיה. וקרוב לוודאי, שצ"ל ברישא שם: תלמיות קטנות וכו' כלפנינו. ובסיפא: גומא קטנה וכו' (וכן מוכח מן הלשון "רוחותיה"). ולפ"ז תתאים גי' כי"ע לכי"ו, ד והקדמונים הנ"ל. 38 ולשיטת הקדמונים שצריך הפסק ג' טפחים, עלינו לפרש שהתלמיות עמוקות טפח ורחבות ו' טפחים, וזורע שני מינים לרוחבם על השפה, ומין אחד באמצע. ועיין בר"ש פ"ג מ"ב שפירש לשיטתו.

38. לעשות בתוך שדהו ערגיות קטנות וכו'. בבא זו חסרה בכי"ע, אבל ישנה בד ובקדמונים הנ"ל. 39 ועיין בבלי שבת פ"ה א', בר"מ פ"ד מה' כלאים הט"ו, בהשגות שם ובשו"ת הר"י מיגש סי' כ"ו ד"ה אמר רב כהנא. ונראה שבבא זו היא משנתנו פ"ג מ"א. ונחלקו הראשונים בציורה, 40 עיין תשה"ג הרכבי וגנזי קדם הנ"ל, פיה"מ להר"מ פ"ד מה' כלאים ה"ט ובהשגות שם (והראב"ד כיוון לשו"ת הר"י מיגש סי' כ"ו הנ"ל). ועיין בכ"מ שם הי"א ובציורים שם בד"ו של"ד. ועיין בר"ש וברא"ש למשנתנו, רש"י ותוספ' שבת פ"ה ב' ועוד. וכולם אמת לפי שיטותיהם בהרחקת ירק מירק בערוגה (ג' טפחים, או טפח ומחצה). וציור חדש בתשה"ג גיאוניקה (ח"ב עמ' 41, אוה"ג שבת עמ' 84), ולדעת הגאון מחלק את השלשים וששה טפחים (ששה על ששה) כדלהלן. עושה רבוע חיצוני בן עשרים טפח, וריבוע תיכוני בן י"ב טפחים, וריבוע פנימי בן ארבעה טפחים, זורע מין אחד בפנימי ומשאיר את התיכוני חלק, וזורע בכל צד של החיצוני מין אחר, ומניח בקרנות טפח אחד ריק, וכן בסמוך לו מכל צד חצי טפח ריק. ונמצא שאין בין זרע לזרע פחות מטפח. ואנו תפסנו כאן בכל מקום כפירוש הגר"א, שמדברים בערוגה שהיא בת ששה טפחים וכל שהוא, וזורע כל ששה טפחים במין אחד, ויש כאן ערוגה בפני עצמה. ואין צורך בהרחקה, ובכל שהוא מכל צד זורע מין אחר, ועושה כראש תור בקרנות. ואשר לחילוק בין ירקות ושאר זרעונים (עיין לעיל ה"ח), הרי לשיטת הגר"א לא אמרו שערוגה בת ו' טפחים היא כשדה בפני עצמה אלא בירקות שדרכם לזרוע ערוגות קטנות אבל לא בשאר זרעים, כפירוש הר"מ. והרש"ס (נ"ג ע"ב) פירש שמשונים הם ירקות מפני שמשלפין מהם בכל יום ואוכלין אותם בקלחן ובעשבן. וכן כתב שם (ל' ע"ב): וטעמא דירק בירק דהא שלפי מיניה כולי יומא, ולאו מקיים הוא.

40. לעשות בתוך שדהו גומא קטנה וכו'. ירושלמי פ"ג ה"ה, כ"ח ע"ד, ר"מ פ"ד מה' כלאים ה"ה, וכפירוש הגאונים הנ"ל.

וליתן לתוכה ארבעת מינין וכו'. וכ"ה בד, בירושלמי, בר"מ ובקדמונים הנ"ל. 41 ועיין בירושלמי שם ובפי' הרש"ס, ס"ב ע"א, מ"ש על פירוש הרא"ש. ובכי"ע: וליתן לתוכה שלשה מינין וכו'. וכבר אמרנו לעיל שט"ס היא, וצריך לגרוס ברישא: תלמיות קטנות וכו', וממילא יתאים הכל לגי' כי"ו ד, והגאונים.