תוספתא כפשוטה על כלאים ב:ח

32. החרדל והפולין והשיפון וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: והשיפין, וצ"ל: השופין, וכ"ה בירושלמי פ"ג ה"ב, כ"ח ע"ג. ובמשנתנו (פ"ג מ"ב): כל מין זרעים אין זורעים בערוגה. וכל מין ירקות זורעין בערוגה (עיין במ"א שם, ונבאר אותה להלן). חרדל ואפונים השופין (כלומר, השפופין, הקטנים, בניגוד לגמלנים, הגדולים) מין זרעים. אפונים הגמלנים מין ירק.

33. אין זורעין אותן בערוגה. כ"ה בד. וכן בירושלמי הנ"ל: אין נותנין אותן על גבי ערוגה. 36 וכן לעיל שביעית פ"ב שו' 34–35: הפול וכו' שזרען לירק בטלה דעתו וכו'. עיין מש"ש. ועיין להלן מעשרות פ"ג שו' 14 ד"ה חרדל ומש"ש. ובכי"ו בטעות: זורעין אותה בערוגה. וכן בכי"ע: זורעין אותן וכו'. אבל בכי"ע נשמטה כל הסיפא, ואפשר שהליקוי הוא באמצע, והמלים "זורעין אותן בערוגה" שייכים לסיפא: "ושאר ירקות שדה וירקות גנה אע"פ שזרען לזרע".

33-34. פולין הגמלונין ופול המצרי בזמן שזרעו לזרע וכו'. עיין במשנתנו שהעתקנו לעיל, והתוספתא מוסיפה שאם זרען לזרע דינם כזרעים. ועיין בשביעית פ"ב מ"ח ובירושלמי כאן פ"ח ה"ה, ל"א ע"ג. ובכי"ע נשמטה כל הבבא עד סוף ההלכה.

34. זורעין אותו בערוגה וכו'. וכ"ה בד, וצ"ל להפך: אין זורעין אותו בערוגה, לירק זורעין אותו וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. 37 אלא ששם "נותנין" במקום "זורעין". ועיין בריבמ"ץ פ"ג מ"ב מ"ש בשם ס"א, ואף לעיל שם צ"ל: [ס"א], ולא כמו שהשלימו בדפוסים: [פי'].

34-35. ושאר ירקות שדה וירקות גנה וכו'. וכ"ה בד. ובירושלמי הנ"ל: ושאר זירעוני גינה שאין נאכלין וכו'. ופירש הרש"ס: כגון זרע כרישין וצנון וחזרת. ועיין במה"פ ד"ה ושאר.

35. אין זורעין אותן וכו'. וכ"ה בד. וצ"ל: זורעין אותן, וכ"ה בירושלמי הנ"ל: נותנין אותן על גבי ערוגה. וכן לעיל שביעית פ"ב סה"ז: כל ירקות שזרען לזרע בטלה דעתו וכו'.