תוספתא כפשוטה על כלאים ב:י

41-42. להיות נוטע קישואין ודלועין וכו'. תשה"ג הרכבי ור"ח הנ"ל. ומכאן משמע שכולם כלאים זה בזה, וכר' יהודה ור' שמעון לעיל בריש מכילתין, עיין מש"ש.

42. ופול המצרי. וכ"ה בד ובכי"ע. ובתשה"ג והר"ח הנ"ל ליתא. וכנראה שנשנה כאן באשגרה מלהלן שו' 45, ומדברים כאן בד' מינין לד' רוחות ובהפסק ע"י הקרנות. 42 ועיין בח"ד ופירושו קשה, שהרי אין הטייה מועילה לאמצעי.

42-43. והופכן אלה לצד זה וכו'. במשנתנו (פ"ג מ"ה): נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת, ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וכו'. ובקישות ובדלעת צריך גומא דווקא, מפני השירכא "שעליהם מתפשטים ומסתבכים וכו' ולא יספיק להם תלם" (הר"מ בפיה"מ שם). ולפיכך הצריכו כאן תלם בן ששה טפחים, עיין להלן. ועיין בפיה"מ במ"ד שם, ואף כאן לא התירו ד' מינין אלא בתלם אחד ובהטיית העלים.

43. ובלבד שלא יהא בינו לבין חבירו וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. וכבר הוכחנו לעיל (שביעית פ"ו שו' 42–43) שאין צריך להגיה כאן, ופירושו: ובלבד שיהא וכו'. ובתשה"ג ובר"ח הנ"ל הפסיקו בפיסקא שלהם לפני בבא זו. ועיין מ"ש לעיל בסמוך.