תוספתא כפשוטה על כלאים ב:טו

58. גוי שהרכיב הפרסק על גבי עובש וכו'. וכ"ה בד, ולפ"ז הוא מין תפוח. 51 חובש, חבוש, עיין תוספתא עוקצין פ"א ה"ה ותס"ר ח"ד, עמ' 174, ומ"ש לעיל תרומות פ"ז שו' 51. ונשנו על יד אפרסקים בברייתא שבבבלי שבת מ"ה א' ובמקבילה בביצה כ"ו ב'. אבל בכי"ע: על גבי עוגס. ובירושלמי (פ"א ה"ד, כ"ז ע"א): גוי שהרכיב אגוז 52 לכאורה הנוסחא בטוחה בירושלמי, שהרי מסיק שם: מה נפק מנהון קדריה פרסקיה, כלומר, אגוזים - אפרסקיים. וצ"ל שם: קריה (כגי' בעל מוסף הערוך) פרסקיה, עיין מ"ש לעף בפלורה ח"ב, עמ' 32. ואף בגנזי שכטר הוצ' הר"ל גינצבורג, עמ' 39: כיצד האגוז נרכב על [ה]פרסקין ויוצא קאדורה פירסקין. על גבי פרסק וכו'.

אע"פ שאין רשיי לעשות כן. וכ"ה בכי"ע (שאינו רשאי). אבל בד ובירושלמי הנ"ל: אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות וכו'. וכן בירושלמי ערלה (פ"א ה"ב, ס"א ע"א): תני גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק, אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן וכו'. ובשדה יהושע שם (ק"ט ע"ב): מכלל שמועה זו נראה דגוי מותר בהרכבת אילן וכו', 53 אין מכאן הוכחה גמורה, ואפשר שכוונת הירושלמי להדגיש שאעפ"י שאסור לישראל לעשות כן, כלומר, ליתן לגוי להרכיב בשבילו, מ"מ מותר לנטוע אח"כ את היחור המורכב. וכן בריטב"א קידושין ל"ט א': ואסור לעשותו (כלומר, להרכיב אילן) ע"י גוי כדאיתא בירושלמי. ומכאן שהבין שכוונת הירושלמי היא לאיסור שעובר הישראל שנותן לגוי להרכיב בשבילו. אבל לגוי עצמו לא שמענו מכאן לא איסור ולא היתר. ודלא כר"א להלן סוף ע"ז וירושלמי כאן (פ"א ה"ז, כ"ז ע"ב) ובבלי סנהדרין נ"ו ב'. אבל לפי גירסתנו וגי' כי"ע כאן משמע שגם גוי אסור בהרכבת האילן (ועיין להלן בסיפא). וכן פסק הר"מ בפ"י מה' מלכים ה"ו והמאירי סנהדרין עמ' 224, והריא"ז (מעט דבש הוצ' ששון עמ' ל"ו), וכן הביא משמו בשלטה"ג בקידושין ספ"א. ועיין בתוספ' רי"ד קידושין ל"ט סע"א. ועיין מה שהאריך בזה בברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ה אות א' ובשיורי ברכה שם. ועיין בהערות הר"ח אלבק לס' האשכול ח"ב עמ' 32 הערה ז'.

58-59. נוטל הימנו יחור וכו'. וכן, כנראח, גרס כאן גם בכפו"פ פנ"ח עמ' תשס"ד. וכ"ה בירושלמי הנ"ל ובר"מ פ"א מה' כלאים ה"ז. אבל בד ובכי"ע: נוטל הימנו וחוזר ונוטע (בד: ונוטען) וכו'.

59-60. אע"פ שאין ישראל רשיי וכו'. וכ"ה בד ובירושלמי הנ"ל. וכאן בהרכבת ירק בירק עסיקינן. 54 עיין לעיל פ"א שו' 30–31. ועיין בהעמק שאלה לשאילתות סי' צ"ט אות ג' ואות ד'. אבל בכי"ע אף כאן: אעפ"י שאינו רשאי לעשות כן. ואולי הוא באשגרא מן הרישא, עיין מש"ש.