תוספתא כפשוטה על כלאים ב:יד

55. אחת שורה של קישואין וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: אחד שורה של דילועין ואחד שורה של קישואין ושל אבטיחין ושל מלפפונות ושורה של פול המצרי וכו'. ונראה שזו היא הגירסא הנכונה ופירושה שאחת זו ואחת זו, כולן כשהן שורות בודדות הן כלאים, וצריכות מחיצה.

56-57. מקיים קלח אחד לזרע וצריך וכו'. וכ"ה בד, והכוונה: [ואחד] מקיים וכו', כהגהת הגר"א, כלומר, כולם שוים וצריכים מחיצה. ובכי"ע: והמקיים לזרע צריך לעשות מחיצה וכו'. ובירושלמי ספ"ג: ויתיביניה הרי המקיים קלחים יחידים לזרע (כגי' כי"ר ונוסח הרש"ס) צריך להפנות להם בית רובע, או לעשות להם מחיצה גבוהה עשרה טפחים וכו', ר' יוסי בר' חנינה המקיים קלח אחד בתוך שלו לזרע צריך להפנות לו בית רובע, או לעשות לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. ועיין בבלי פסחים ל"ט ב'. ועיין מ"ש בבאור הירושלמי להלן מעשרות פ"ג שו' 18 ד"ה וגדולה.

57. ורחבה ארבעה. וכ"ה בד. ובכי"ע: על רוחב ארבעה. וכן הוא בירושלמי הנ"ל בנוסח הרש"ס (ס"ו ע"ב וס"ז רע"א). ולכאורה תמוה למה צריך רוחב ארבעה. ועיין במשנתנו פ"ב סמ"ח, ובר"ש וברא"ש ובאחרונים שם. ובאור גדול להגרי"ל פרלמן העיר על עבודת הקודש להרשב"א (ש"ד אות' א', כ' ע"ב) שכתב: כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה אפילו אין ברחבו אלא משהו וכו', ומקצת הגאונים אמרו שדין הכותל כדין החריץ (כלומר, שצריך ארבעה) ולא נתחוורו דבריהם. וכבר הוכיחו הראשונים מן הירושלמי (עיין הירושלמי כפשוטו עמ' 329) כפירוש רש"י למשנתנו (עירובין ע"ו ב'). ועיין מ"ש להלן פ"ג שו' 6 בשם הריבמ"ץ, ולהלן פ"ד שו' 2, 3–4, 32.