תוספתא כפשוטה על כלאים א:ו

14. חמשה דברים נאמרו בדלעת וכו'. ר"ש אהלות פ"ח מ"א כל הברייתא. ירושלמי כאן ספ"ב, כ"ח ע"ב. ועיין בריבמ"ץ ובר"ש כאן ספ"ב.

14-15. אסורה בסיכוך על גבי זרעים וכו'. וכרבנן במשנתנו ספ"ב. אבל רבי חולק וסובר שכל הדלועים אסורות בסיכוך, עיין בפירוש הירושלמי למשנתנו הנ"ל ספ"ב.

15. עוקצה טפח. כמפורש במשנת עוקצין ספ"א, ואם העוקץ מרוחק מן האוכל יותר מטפח אינו מטמא. 15 עיין באליהו רבה שם ד"ה ר' יוסי. והלכה זו אינה אלא בדלעת יונית דוקא, כפירוש הרע"ב בעוקצין שם, ועיין בס' משנה אחרונה שם.

אוסרת כל שהוא. כמפורש במשנתנו (ערלה פ"ג מ"ז).

ומביאה את הטומאה וכו'. כמפורש במשנת אהלות פ"ח מ"א. ופירשו בירושלמי הנ"ל שברייתא זו חושבת הבאת הטומאה וחציצה בפני הטומאה כחדא. אבל בר קפרא חשיב להן בתרתי. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

16. והנודר מן הדילועין וכו'. וכ"ה בירושלמי. ומוכח מתוכו שהנודר הוא מכלל חמשה דברים. ובכי"ו ובד אין שום הפסק בין "והנודר" והמלה שלפניו. ברם בכי"ע ובר"ש אהלות הנ"ל: הנודר וכו'. ולא עוד אלא שבכי"ע יש ריוח והפסק לפני "הנודר", ובמלה זו מתחילה הלכה חדשה (וכ"ה אצל צוק'), כלומר, הנודר וכו' אינו בכלל חמשה דברים. והברייתא חושבת הבאת הטומאה וחציצה כשתים (עיין מ"ש לעיל). ועיקר בבא זו של הנודר באה מלהלן נדרים פ"ג ה"ו. 16 בכפו"פ, עמ' תנ"א: וסתם דלעת היא יונית, וכדאיתא בתוספתא מסכת נדרים פ"ג הנודר מן הדלועין וכו'. ותמוה שהביא ממרחק לחמו, ולא הביא מן התוספתא כאן שהוא עוסק שם בעניינה, עיי"ש. ושמא חסרה לפניו בבא זו לפנינו, וחמשה דברים שמנו כאן הם חוץ מן הנודר, כמו שכתבנו בפנים. ואף הר"מ השמיט הלכה זו, מפני שהכל תלוי במנהג איך הלשון אומרת ואינה עניין להלכות שמנו בדלעת יוונית. ועיין ח"ד. ובמשנתנו (נדרים רפ"ז): הנודר מן הירק מותר בדילועים. ור' עקיבה אוסר. ובירושלמי שם (פ"ז ה"א, מ' ע"ב): מה פליגי בדלעת מצרית, אבל בדלעת יוונית כל עמא מודיי שהוא כירק. ולפ"ז כל הנודר מן הירק אסור בירקות ובדלעת יונית בלבד. ואמרו שם בירושלמי: ר' קריספא בשם ר' יוחנן כל אלין קרייא וכרובתא דאנן אכלין דלעת יוונית אינון. ובוודאי לא נאמרו דברים הללו אלא לעניין נדרים.