תוספתא כפשוטה על כלאים א:טז

40. שיש בה רובע ממין אחר וכו'. בד ובכי"ע: שיש בה רובע זרע ממין אחר וכו'. וזו היא פיסקא ממשנתנו רפ"ב, וגם שם לפנינו הגירסא כמו בכי"ו, אבל ברוב הנוסחאות: רובע זרע (משנה שבירושלמי, לו, קויפמן פרמה כי"מ ועוד) וכו'. ובירושלמי כאן: אנן תנינן שיש בה. אית תניי תני שנפל לתוכה וכו'. ורובע קב לסאה (ששה קבים) הוא אחד מכ"ד בה.

40-41. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.

41. שלשת וארבעת קבין לבית סאה וכו'. בירושלמי (פ"ב רה"ב, כ"ז ע"ד): ותני עלה, כגון שלשת קבין וארבעת קבין. כלומר, אפילו קיטנית שנזרעת שלשת קבין לבית סאה (שזרעוניה קטנים, ובחצי סאה נכנסים הרבה זרעים) שנפלה לתבואה שיעורה ברובע, אעפ"י שהוא אחד מי"ב בה. עיין במשנתנו פ"ב מ"ב.

באמת. בד בטעות: באמה (ובד"ח: במאה). ובכי"ע באמת אמרו. וכ"ה במשנתנו (פ"ב מ"ב). והנכון כגי' כי"ו והמלה "אמרו" (אחרי "באמת") ליתא בשום מקום במשנתנו. 47 בהוצ' לו, קויפמן ועוד. עיי"ש במשנה הנ"ל, בתרומות פ"ב מ"א, שבת פ"א מ"ג, שם פ"י מ"ד. ובנזיר פ"ז מ"ג חסרה המלה "אמרו" אף במשנה שבמשניות (בכל הדפוסים הישנים). וכן ליתא בב"מ פ"ד מי"א, ב"ב פ"ב מ"ג. וכן יוצא מסוגיית הירושלמי, עיין אהצו"י תרומות, עמ' 15 ואילך, ומ"ש ראזענטהאל בסה"י לכבוד ר"ד הופמן, עמ' 34 ואילך. ופירושו: אבל, ברם, עיין בראשית מ"ב, כ"א, בתרגומים שם, ובב"ר פצ"א, ח' עמ' 1130.

42. אחד מעשרים וארבעה בנופל למינו. וכ"ה בד ובכי"ע. ובמשנתנו הנ"ל: באמת זרעוני גנה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. ובירושלמי שם (פ"ב ה"א וה"ב): ותני עלה, כגון קב וחצי קב. ואף כאן פירושו אחד מכ"ד מן הנופל למינו (=במינו) 48 עיין במבוא לנוה"מ להרי"ן אפשטין, עמ' 1110 ואילך. לתוך בית סאה, כלומר אחד מכ"ד מן הנזרע 49 "נפילה" פירושו זרע הנזרע בשטח ידוע, עיין במשנת פאה פ"ה סמ"א וב"מ פ"ט סמ"ה ובפירוש ר' אבהו בירושלמי שם ושם. ועיין בבלי ב"מ ק"ה ב' ובפירש"י למשנה שם ק"ה א'. ובספרי עקב, עמ' 100: והאדמה לא תתן את יבולה, אף לא נפלה. והאדמה לא תתן את יבולה, אף מה שאתה מוביל (עיין בשנו"ס) לה. ויש כאן הרכבה של שני נסוחים בדרשה אחת, עיין בתו"כ שציין הר"א פינקלשטין שם. וכן בירושלמי כאן רפ"ב: מאן דאמר שנפל לתוכה במחובר, כלומר, שנפל לתוכה, פירושו במחובר. ועיין היטב בפי' הרלב"ג קדושים, קס"ב ע"ב. בבית סאה בזרע של אותה משפחה, אם קב שיעורו בכביצה, ואם כחצי קב שיעורו בכחצי ביצה.

42-43. בין שנפל לתוך אחרים ובין וכו'. כלומר, אין הבדל בין אם היתה השדה זרועה מין אחד ונפל לתוכה מין אחר, ובין שנפל לתוכה אח"כ מין אחר שהוא גדול פי כ"ד מן הזרוע.

44. לא יזרע עד שייפך, לא הפך וכו'. במשנתנו (פ"ב מ"ג): ימתין לה עד שיתליע ויופך ואחר כך יזרע. אם צמחה לא יאמר וכו'. ולפי פשוטה משמע שאינו יכול להפך מיד, שהרי אף אם יהפך את הקרקע, יחזרו ויצמחו החטים אח"כ, אלא ימתין עד שיתליעו החטים (כלומר, עד שישחת הזרע, ויתחיל לפשט שרשים), ואח"כ יהפך ושוב לא יצמחו. וכן פירשו רוב הראשונים. אבל בתוספתא ברור שיכול להפך מיד ולזרוע, ואם לא הפך ימתין עד שיתליע ואח"כ יזרע (ואם צמח אח"כ יהפך את המין הראשון). וכן פירש בשנות אליהו אף את משנתנו, שאם עדיין לא צמח מותר לזרוע (אחרי שהתליע), וטעמו, כנראה, הוא שאם התליע אין כאן לא זרע ולא צמח. ולפ"ז הפירוש במשנתנו: ימתין לה עד שתתליע ויזרע, או יופך אם אינו רוצה להמתין. ופירש כן ע"פ התוספתא, כמו שהעיר לנכון ר' יצחק פרנקל בשנו"א שם. וכן באר בצפנת פענח להגר"י ראזין אף את השגות הראב"ד (פ"ב מה' כלאים הי"ג) שהביא את התוספתא שלפנינו כאן, ופירש את משנתנו עד שיתליע 50 עיין במהרי"ק שם ששער שלדעת הראב"ד "יתליע" פירושו שלא יהא ראוי לצמיחה עיי"ש. ועיין בהשגות בהי"ב שם. ויזרע, או יופך מיד (אם אינו רוצה להמתין) ויזרע. ופירושו שמכיוון שהפך הרי הוכיח שאינו רוצה בהשרשתו, ומותר לזרוע מין אחר, עיין בירושלמי פ"א ה"ט, כ"ז ע"ב; שם פ"ב ה"ג, כ"ז ע"ד; מעשרות פ"ה ה"ב, נ"א ע"ד. ובכפו"פ פנ"ו עמ' תשמ"ז: ויופך ואח"כ יזרע, כלומר ינענע הארץ עד שישחית מה שזרע מהחטין. ואף לפי פירוש זה עלינו לומר שאם הפך ונענע והשחית את הזרע אינו צריך להמתין. ברם פירושו של בעל כפו"פ נובע מפיה"מ להר"מ במקומו. אבל בכתי"י הר"מ: 51 עיין בהוצ' באמבערגער, עמ' 8. יניחנה (במקום "ינענע אותה" שלפנינו) עד שישחת. ושמא יש לפנינו תערובת של מהדו"ק עם מהדו"ב בפיה"מ להר"מ, 52 עיין מ"ש במבוא לה' הירושלמי להר"מ, עמ' י"ב ועמ' ו', הערה 27. ובמהדו"ק פירש שההפיכה הוא נענוע הארץ עד שמשחית את הזרע, ולפ"ז אם הפך אינו צריך להמתין. ובמהדו"ב חזר בו, ופירש כמו שפסק בחבורו פ"ב הי"ג. 53 ובראב"ן סי' נ"ג הסיע את עניין ההפיכה לדבר אחר לגמרי. אבל ברור שהיתה לפניו השמטה במשנתנו, ולא ידעתי לכוין את פירושו בהפיכה לא למשנתנו ולא למשנה ד' שם. ושמא שבשו הסופרים את דברי רבינו. וצע"ג.

עד כמה היא מתלעת וכו'. וכ"ה בירושלמי (פ"ב ה"ג, כ"ז ע"ד) בכי"ר ובראשונים (עיין באהצו"י שם עמ' 18). ולפנינו בירושלמי בטעות: היא מזרעת וכו'. ובראב"ד הנ"ל: ועד כמה תשהא וכו'. והוא לשון הראב"ד בעצמו ע"פ התוספתא.

45. במקום הטינה. וכ"ה בראב"ד ובירושלמי הנ"ל. ובר"מ פ"ב מה' כלאים הי"ג: כמו שלשה ימים אם היתה שדהו רוה. ועיין להלן מנחות פ"י הל' ל"א, ירושלמי חלה פ"א ה"א (קרוב לסופה), נ"ז ע"ג, ובבלי פסחים נ"ה א'.

45-46. שמקצת היום ככולו. אשגרה מתוספתא מנחות הנ"ל. וכאן צ"ל: מקצת היום ככולו, ועיין במשנת ביצה פ"א מ"ב ומ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה עמ' 653.