תוספתא כפשוטה על דמאי ה:כ

80. אין פודין מעשר שיני וכו'. ואפילו דמאי דינו כן. ודווקא אם הביאו ממקום הזול למקום היוקר נפדה כמקום הזול, מפני שכבר נראה להפדות בזול, כירושלמי מע"ש רפ"ד. ואינו עניין למשנת מע"ש רפ"ד ומקבילות. ועיין מ"ש להלן עמ' 750 ד"ה ועיין.

81. במקום היוקר כשער הזול. מפני שנראה כמסייע בבית הגרנות שמחזיר לו את המעשר בזול, כדי שיתן לו מעשרות. ועיין בבלי קידושין ו' ב'. ולא התירו אלא ברישא, מפני שהמעשר עצמו הוא במקום הזול, ולא איכפת לנו אם הוא והלוי הם במקום היוקר.

כהנים ולוים שהיו מסייעין וכו'. ילקוט המכירי מיכה, עמ' 20, ומלאכי, עמ' 33, בשם התוספתא. וכ"ה בספרי זוטא סוף קרח, עמ' 299, בירושלמי כאן פ"ו ה"ג ובמקבילות. ובבבלי בכורות כ"ו ב': הכהנים והלויים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים וכו'. ואע"פ שהסיוע שלהם שוה הרבה פחות מן המעשרות שהם מקבלים.

81-82. בין הגרנות. בד: מן הגרנות, וצ"ל: בין הגרנות. ובכי"ע ובמכירי הנ"ל: בבית הגרנות, וכ"ה בירושלמי דמאי הנ"ל. אבל בכי"ר שם וכן במקבילות: בגרנות, וכ"ה בספרי זוטא הנ"ל. ועיין מ"ש על "בין" ו"בית" לעיל עמ' 109 שו' 31 ובתס"ר ח"ג, סוף עמ' 53. ועיין משלי ח', ב', ובתרגום שם, ולהלן עמ' 558 הע' 50.

82. ואם נתנן הרי אילו חולין. בבבלי הנ"ל: ואם עשו כן הללו. ופירש המיוחס לר"ג: "חיללו. הוציאו התרומה והמעשר לחולין, שאין בהן דין קדושה, ולא יפה עשו, ולא יצאו הובתן, ויש בדבר עון מיתה". ונראה שחולין לאו דווקא, ובוודאי שלא הפקיעו ממנה דין תרומה לעניין אכילת זר וטומאה. ועיין בתוספ' שם ד"ה וכי תימא. ועיין להלן.

83-84. ואו' שחתם ברית הלוי וכו'. בכפו"פ ספי"ח, עמ' תל"ט, מעתיק את לשון הברייתא בבכורות הנ"ל, ומסיים: "וטעמא דמילתא דרחמנא אמר חלף עבודתכם ולא חלף שכרם. וכ"ה בתוספתא מסכת דמאי פרק ה'". וכן בעליות דרבינו יונה 54 לפי שטמ"ק שם, אלא שנסדרו שם הדברים בטעות לס"ב ב'. לב"ב ס"ג א': גבי מעשר כתיב חלף עבודתכם, ודרשינן ולא חלף שכרן. וכן בריטב"א ב"ב שם: דאמרינן חלף עבודתם ולא חלף שכרם. וכן במאירי קידושין, עמ' 35: והתורה אמרה חלף עבודתכם, ולא חלף שכרכם. וקרוב לוודאי שכוונת בעל כפו"פ במלים "וכ"ה בתוספתא" היא לעיקר הברייתא, ולא לטעם שנתן.

85. ומעשרותן אין מעשרות. בירושלמי מוסיף: והקדישן אינן הקדש. ועיין מ"ש לעיל, שו' 68 (ד"ה ותן בכור) בשם המיוחס לר"ג, ומ"ש לעיל, שו' 69, ד"ה אף בכתנות. ועיין בתוספ' קידושין נ"ד א' ד"ה בכתנות. ובכל נוסחאות התוספתא, וכן בכפו"פ ובילקוט המכירי מיכה, עמ' 20, חסרות המלים "והקדישן אינן הקדש".

85-86. להיות פירותיהן צריכין להפריש תרומה. בד ובמכירי הנ"ל: תרומה משלהן. ובכי"ע: להיות פירותיהן צריכין משלם. וכן בבבלי בכורות: ולהיות מפרישין עליהן תרומה משלם. וכ"ה בילקוט שמעוני סוף קרח. אבל בשטמ"ק בכורות שם, וכן בה' הרמב"ן רפ"ד: משלהם. ואין הבדל בין הגירסאות למעשה, והכוונה שבקשו חכמים לגזור על הכהנים שיפרישו על הכל מושלם (או משלהם), כלומר אף על התרומה עצמה, מפני שהיא חוזרת לטבלה. ובארו בבבלי שם שלא קיימו חכמים מה שבקשו לעשות, מפני שחששו שמא יסבור בעה"ב שאין הראשונה תרומה כלל, ופירותיו טבולים מדאורייתא, ויבוא להפריש מפירות הללו על טבל וודאי, ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב, ואתה מכניסו לאיסור דאורייתא. ומפני מה לא אמרו כאן: תרומה ויחזור ויתרום, משום שחז"ל לא רצו לקרא שם תרומה עליה. ועיין מ"ש בתוספ' בכורות שם ד"ה דלמא.