תוספתא כפשוטה על דמאי ה:יח

67. רשאי ישראל שיאמר לכהן וכו'. צ"ל: ישראל שיאמר לחברו וכו'. ובירושלמי: 44 כאן פ"ו ה"ג, כ"ה ע"ב. ועיין במקבילות בנדרים פי"א ה"ג, מ"ב ע"ג, ובקידושין ספ"ב. אמ' הוא ישראל לישראל הילך סלע זה וכו'. ובבבלי בכורות כ"ז רע"א: ישראל שהפריש תרומה מכריו, ומצאו ישראל אחר, ואמר לו הא לך סלע זה וכו'. ומעמידה בירושלמי (לשיטת ר' יוחנן שסובר שאין נותנין מעשרות בטובת הנאה, אפילו לישראל) ברוצה ליתן לשני כהנים ובן בתו אחד מהם, והוא נותן לו סלע, כדי שיתנו כולו לבן בתו כהן. וכע"ז פסק הר"מ בפי"ב מה' תרומות הכ"א.

68. ותן בכור לבן בתי כהן וכו'. וכ"ה בירושלמי. אבל בבכורות הנ"ל מסיק (לפי גירסת רש"י) שלא התירו אלא בתרומה, אבל לא בשאר מתנות, עיי"ש הטעם. וכבר הקשו בתוספ' חיצוניות שם (מזבח כפרה, מ"ב ע"ב מן הספר) ממשנת ערכין (פ"ח מ"ז) שמוכח משם שאף בבכור מותר לעשות כן. וכן פסק הר"מ בפי"ב מה' תרומות ה"כ. ובנו"כ שם תמהו עליו מן הבבלי בבכורות. ברם אין ספק שצדק הרי"ט אלגזי (ה' בכורות רפ"ד, ס"ב ע"ב) שהעיר שהר"מ היתה לו גירסת המיוחס לרבינו גרשום בסוגיין, והמפרש שם מבאר את הסוגייא באופן אחר לגמרי, והיינו ששאלת הגמרא היא לא על הברייתא שלנו, אלא על הרישא, 45 לפנינו הוא להלן ה"כ, אבל לפני הבבלי היתה, כנראה, בבא זו לעיל, כשם שהוא בכי"ע. כלומר, למה לא הזכיר ת"ק לעניין חילול אלא תרומות ומעשרות ולא שאר מתנות כהונה. 46 עיין מ"ש להלן שו' 85 ד"ה ומעשרותן. וע"ז תירצו שתרומה לעולם אינה מתחללת, ואינה יוצאת מקדושתה, ואין לחשוש שמא יזלזלו בה, אבל שאר מתנות כהונה דקדושת דמים נינהו (עיין בפירש"י שם), לא רצו לומר שהן מחוללין שמא יזלזלו בהן. ולפ"ז אין שום סתירה בין הבבלי ובין התוספתא והירושלמי.

69. אף בכתנות מקדש כן וכו'. גירסת הכת"י מאירת עינים, וכבר נדחקו בפירוש הברייתא הראשונים והאחרונים (עיין להלן). אבל לפי הגירסא שלנו הדברים פשוטים, והיינו שישראל התנדב מאתים זוז לכתנות כהונה, שכן נהגו בישראל, 47 עיין להלן יומא ספ"א ובמקבילות. מותר לו לישראל לומר למנדב שימסור את הכותנות לבן בתו כהן והוא ימסרם לציבור, ויעבוד בהם עבודת יחיד, כמפורש בבבלי יומא ל"ה ב'. ועיין הפירוש במאירי שם, ומ"ש בשיח יצחק במקומו. ועיין ר"מ פ"ח מה' כלי המקדש ה"ז וביפה עינים ביומא שם. ופשיטא ש"כתנות כהונה" לאו דוקא, אלא הוא הדין שאר בגדי כהונה. ועיין בבלי קידושין נ"ד א', ובס' המקנה שם. ברם בכי"ע גורס: אף במתנות מקדש כן. כיצד א' הרי עלי מאתים זו[ז] מתנות כהונה וכו'. ובד: אף במתנות מקודש בכהנים כן. כיצד הרי עלי מאתים זוז כל מתנות כהונה וכו'. וכן מביא ר"ב אשכנזי בהגהותיו לבכורות הנ"ל: 48 מזבח כפרה מ"ב ע"ב. ואני מעתיק ממהרי"ט אלגזי ה' בכורות רפ"ד הנ"ל, ס"א סע"ב, שהיתה לפניו נוסחא יותר מדוייקת. "בקצת ספרים ישנים כתוב כאן ר"ש ן' אלעזר אומר אף במתנות כהונה כן. כיצד? ישראל שהפריש מאתים זוז למתנות כהונה, ומצאו ישראל אחר ואמר לו הילך סלע זה ותנם לבן בתי כהן, ואם היה כהן לכהן אסור. ותנא קמא מ"ט וכו'... ואינה ה' לידי אח"כ תוספי הרא"ש ז"ל, ומצאתי שכתב וז"ל, רשב"א אף מתנות כהונה, כיצד ישראל שהפריש ר' זוז למתנות כהונה ומצאו ישראל אחר וכו', כך מצאתי בספרי ספרד . ונראה דהכי פירושו שהפריש מאתים זוז להלוותן לכהן להיות מפריש עליהן מתנות כהונה, בכורות וזרוע ולחיים וקיבה, כההיא דפ' כל הגט (ל' א') המלוה מעות את הכהן וכו' ". עיי"ש שנדחק מאד. וברור שנוסחא משובשת נזדמנה לו לרבינו, והסופר טעה וקרא מי"ם (במקום "כו"), ויצא לו "מתנות" במקום "כותנות". וכצ"ל אף בכי"ע: כותנות, במקום "מתנות". 49 כנראה שבד נשרד נסיון לתקן את הגירסא: בכהנים (בכתנות?)... כל מתנות (לכותנות?).

70. ותנם לבן בתי כהן. בכי"ע: והנח לבן בתי כהן. וצוקרמנדל הדפיס בטעות: והנח טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג לבן בתי כהן. והיא טעות הדפוס, עיי"ש בעמ' 104.

שמכר את זיתיו וכו'. בירושלמי (פ"ו ה"ה, כ"ה ע"ג): ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים וכו'. כלומר, שכן נהג בקביעות, ואין כאן חשש שמא הוא מוזיל לכהן. ועיין מ"ש בפירוש הקצר.

71. בששים לוג מתוקנין מותר. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובד ובכי"ע יש כאן השמטה. ובפ"מ העתיק בשם התוספתא כגי' הדפוס (מפני שהיא יותר נוחה). ועיין להלן פ"ו ה"ו.

72. מ ש ם שביעית. כלומר, אין השביעית משמטתו, 50 ותנא זה סובר ששביעית משמטת הלואת פירות, עיין להלן שביעית פ"ח ה"ג ומש"ש. מפני שאין כאן מלוה (מנחת יצחק). ויגיד עליו רעו: ולא משום רבית, עיין בבלי גיטין ל' א' וב"ב קמ"ה סע"א-רע"ב. ונקטו כאן הלשון "ואינו חושש" אגב רבית וחילול קדשים. ופי' בעל פ"מ בירושלמי דחוק מאד.

ולא משם רבית. בירושלמי הנ"ל מסיים: ואם היה מרויח לו, אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים. כלומר, אם מרויח לו את הזמן, ואומר לו, אם אתה נותן לי את השמן בזמנו, תן לי טבלים, ואם אתה נותן לי לאחר זמן, תן לי מתוקנין, ונמצא שיש כאן רבית ובזיון קדשים (משלם רבית בתרומות ומעשרות). ופשיטא שלעניין השמטת שביעית אין הבדל, ובין כך ובין כך אינה משמטת.