תוספתא כפשוטה על דמאי ה:טז

64-65. לשומר גיתו וכו'. עיין בשנו"ס. ובר"מ פי"ב מה' תרומות ה"כ: לא יתן אדם תרומה לשומר גתו ובכור לשומר עדרו. ובטיו"ד סי' של"א: לשומר שדהו. 42 מסדר הדברים בר"מ ובטור משמע שמחמת כהן המסייע בבית הגרנות אתינן עלה. ולכאורה הדברים קשים, שכהן המסייע הוא כהן שמהנה את בעה"ב, כדי שיתן לו מתנות כהונה בחנם, אבל כשבעה"ב נותן מתנות כהונה בחובו אין כאן נתינה כלל, ואינו עניין לחילול קדשים גרידא. ולפיכך נראה שלשיטת הר"מ אסור לתת להם מתנות כהונה אפילו הוא משלם להם אח"כ שכרם, מפני שיש לחשוש שמא יפחיתו לו בשביל זה משכרם. ולא התירו בסיפא אלא אם כבר נתן להם (או קבע להם) שכרן מתחילה, וכבר אין לחשוש לשום דבר. ועיין להלן הע' 43. ופי' ר' יונה בר"ג דאפילו לשומר גיתו ישראל, וכן לרועה עדרו ישראל, אסור למסור מתנות כהונה בשביל בני בנותיהם כהנים, מפני שאסור לתת מתנו"כ בטובת הנאה.

65. נתן להן שכרן וכו'. בר"מ הנ"ל: ואם נתן חילל (עיין להלן ה"כ), אלא אם כן נתן להם שכר שמירתן תחילה. ופשיטא שהוא הדין אם קבע להם שכר בתחילה. 43 והרי דרכם היה לתת בכורות לרועיהם, ודוחק להעמידו בשנתנו שכרם בתחילה, עיין בכורות ל"ה סע"א. ועיין בכורות כ"ז א' ובמיוחס לר"ג שם ד"ה יהיב ליה לשמעיה, ובמהרי"ט אלגזי ה' בכורות פ"ד סי' מ"ה, ס"ה ע"ג. ושמא הכוונה שם שנתן תרומת חו"ל לשמעיה, אעפ"י שעדיין לא קבע ליה שכרו, אבל לשלם לו שכר בתרומת חו"ל, היא מכירה ממש. וצ"ע. ובירושלמי פ"ג סה"ז, כ"ג ע"ד, מבואר שבתרומת חו"ל נוטל דמים מן השבט, אבל מלשון הבבלי בבכורות שם מוכח שהוא חולק על הירושלמי. ועיין מ"ש להלן בפנים.